'נביא אמת' או שקר?
בפרשתנו התורה מזהירה לא לשמוע לנביא שקר, ואומרת - "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם, וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר, נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא, כִּי מְנַסֶּה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם".
במדרש 'ספרי'1, נֶחְלְקוּ רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא, על איזה נביא מדברת התורה. רבי יוסי הגלילי סובר, שהתורה מדברת על נביא שקר. ולשיטתו קשה: כיצד הקדוש-ברוך-הוא נותן כוח ביד נביא-השקר לשנות סדרי בראשית ולעשות אותות ומופתים?! יתירה מזאת, לשיטתו לא ברור מה פשר דברי הפסוק "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֶתְכֶם" - האם הקדוש-ברוך-הוא נותן כוח לנביא שקר, שעלול להכשיל את בני ישראל?!
רבי עקיבא סובר, שהתורה מדברת על נביא-אמת, שכבר נתאמתה נבואתו באותות ובמופתים, אך לאחר מכן חזר בו ונהיה נביא-שקר. גם לשיטתו של רבי עקיבא קשה: הרי כתוב "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ", ומשמע שמדובר בנביא שקם מעצמו ולא בנביא-אמת! עוד קשה: רבי עקיבא מייחס את האותות של הנביא לנבואותיו הקודמות שהיו נבואות אמת, אך בפסוקים מפורש: "וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר, נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים". כלומר, האות ניתן כראָיה לדבריו שיש לעבוד אלהים אחרים! אם כן, בין אם מדובר בנביא-אמת, ובין אם בנביא-שקר, הפסוקים דורשים ביאור.
לשון עשייה ולשון נתינה
ההסבר הוא, שכאשר התורה מדברת על אותות ומופתים ששינו את סדרי הטבע, הדברים אמורים בלשון עשייה. כמו בפסוקים - "רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ, וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה"2, "וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם"3, ו"לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ"4.
כאן, לעומת זאת, אומרת התורה: "וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" - הנביא לא עשה שינוי בסדרי בראשית בעצמו ממש, אלא הצליח לחזות את העתיד באמצעות כוחות טומאה או בדרך של ניחוש בכוכבים.
ולכן, גם לדעת רבי עקיבא שסובר שמדובר בנביא אמת שסרח, הרי הניסים שעשה בעבר אכן שינו את סדרי בראשית וזה היה בכוחו של ה' יתברך, אך לאחר שסרח, אין לנביא כוח לעשות את אותם הניסים, אלא רק לנחש את העתידות.
"הישכם" בה"א הידיעה
אם כן, הפסוקים אכן מדברים בנביא-שקר. ולפי זה, דברי הפסוק "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱל-ֹהֵיכֶם", אינם מכוּונים לניסיון שנועד להכשיל את ישראל. להיפך, הניסיון נועד כדי לזַכות את ישראל, ולצרף 'מעשה' למחשבתם הטובה5, ולכן ה' נותן כוח לנביא לנחש את העתידות.
פירוש המילה " הֲיִשְׁכֶם" אינו בדרך תמיהה וספק, אלא בה"א הידיעה - כיוון שהקדוש-ברוך-הוא יודע את אשר בלבבכם ואת אהבתכם אליו, הוא מראה לכם ולכל העמים את מעלתכם, שבני ישראל בטוחים באהבת ה', ולא פונים לאלהים אחרים - גם כשיש אותות ומופתים לזה, וגם ה' בוטח בעמו ישראל.