מה פשר ההבדלים?
הפסוקים הבאים, מציגים את שני הצדדים של המטבע - הברכה והקללה: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם… וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם".
אם נשים לב, נגלה כי יש בפסוקים שני הבדלים בולטים בין הברכה לקללה. הבדל אחד הוא, שבברכה כתוב: "אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה'", ואילו בקללה כתוב: "אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה'". ההבדל השני הוא, שבקללה התורה מפרטת את המעשים המביאים אליה: "וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם".
ונשאלת השאלה:
מה פשר ההבדלים הללו בין הברכה לקללה - מדוע נכתבה הקללה בלשון תנאי - "אִם לֹא תִשְׁמְעוּ", ואילו הברכה נאמרה בלשון ודאית - "אשר תשמעו"? ומדוע פורטו רק המעשים הגורמים לקללה, ולא אלה הגורמים לברכה?
על-תנאי ובוודאי
מתוך הדקדוק בדברי התורה, ובהבדלים בין הברכה לקללה, אנו למדים שני עקרונות חשובים.
עיקרון אחד הוא - הקללה נאמרה בלשון תנאי, כיוון שאינה מוכרחת שתבוא, שהרי אם לא נסור מן הדרך, הקללה לעולם לא תבוא. לעומת זאת, הברכה תבוא בוודאות כי הקדוש-ברוך-הוא מסייע בידינו לקבל אותה.
רק דרך אחת
העיקרון השני, נלמד מכך שהתורה מפרטת את החטאים והעבירות. ישנם דרכים רבות לחטא. החטא יכול לבוא כתוצאה מחוסר הקשבה לדברי התורה - "אִם לֹא תִשְׁמְעוּ", או אפילו במקום שדברי התורה מוּכרים וידועים, אלא שהאדם עוזב אותם מרצונו - "וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ". דרך שלישית לחטא, כוללת הליכה בדרכי ה' אלא שהיא משתפת אִתָּם דרכים וערכים אחרים - "לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
כללו של דבר, ישנן דרכים רבות לחטוא ולסור מן הדרך, אבל בהליכה בדרך ה' יש רק דרך אחת - "אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" - התורה והמצוות.