יחס הגון בכל מצב

למה הסיום בשבת?

פרשת "בהר" עוסקת בעיקר בדיני שמיטה ויובל, שחרור הקרקעות והעבדים, ודיני גאולת העבדים.

ואולם, בסיום הפרשה, התורה אומרת שני ציוויים נוספים. האחד הוא האיסור לעשות פסלים ואלילים - "לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֺת עָלֶיהָ, כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"¹. והשני הוא ציווי על שמירת השבת - "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, אֲנִי ה'"².

ונשאלת השאלה:

מה הקשר של שתי המצוות הללו לנושאים של כל הפרשה? ומה בכלל הצורך לחזור על המצוות הללו המופיעות כבר בתורה קודם לכן?

גאולת העבד

להבהרת הדברים, יש לעמוד על סדר הדברים לאורך הפרשה עד כה.

הפרשה מדברת תחילה על שמיטה ויובל, ועל דיני עבדים. בהמשך מדובר על היחס הנכון לעבד עברי. התורה אוסרת להעביד אותו בפרך, וגם נותנת לכך נימוק, שמפני שהעבד העברי עתיד להשתחרר ביובל, ולקבל גם את קרקעותיו בחזרה, הוא ראוי ליחס הגון גם בתקופת העבדות. מה גם שבעצם הוא איננו עבד, אלא עבד של הקדוש-ברוך-הוא - "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"³.

אלא שלפי-זה אדם עלול לתהות: אם כן, מניין יהיו לו עבדים שיעשו עבורו את העבודות הקשות? על כך התורה ממשיכה ואומרת, שאדם יכול לקנות לעצמו עבדים נוכריים, שיעשו עבורו את העבודות הללו - "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ, מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם, מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה"⁴.

ואולם, אם בני ישראל יביאו נכרים וזרים אל תוך הארץ, ייתכן שחלק מהם יצליחו לצאת מן העבדות, יעשו חיִל בעסקיהם ויתעשרו, ובסופו של דבר יקנו לעצמם עבדים מבני ישראל. לכן, לאחר מכן התורה שבה ומוסיפה את הציווי לגאול את העבד שנמכר לנכרים⁵.

גם בתנאים קשים

ומאחר שהעבד שנמכר לנכרי, עלול לאמץ את המנהגים של המעביד שלו, לדבוק באלילים ולעבוד בשבת, חס ושלום, שבה התורה ומזהירה בסיום הפרשה על האיסור לעבוד אלילים, וכן חוזרת פעם נוספת על המצוה לשמור את השבת.

מכאן, שגם בתנאים קשים ומִשתנים, יש לדבוק באופן מוחלט במצוותיו של הקדוש-ברוך-הוא, ובכל מצב עלינו לשמור ולקיים את כל המצוות.

1. ויקרא, פרק כ"ו, פסוק א'. ↩

2. ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ב'. ↩

3. פרק כ"ה, פסוק נ"ה. ↩

4. פרק כ"ה, פסוק מ"ד. ↩

5. ראה פרק כ”ה, פסוק מ”ז ואילך. ↩