מבט אחר על בעלות

למה ההסבר בא בסוף?

פרשת השבוע פותחת בנושא מִצְוַת השמיטה, ולאחר מכן התורה מדברת על מִצְוַת היובל. לאחר כל ארבעים ותשע שנים, שהן שבע שמיטות, מגיעה שנת היובל. בשנת היובל, כל העבדים יוצאים לחופשי, וכל השדות חוזרות אל בעליהם המקוריים. התורה נותנת טעם, מדוע אי-אפשר למכור קרקע במכירה בלתי חוזרת: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ"¹.

כלומר, החזרה של הקרקעות לבעלים המקוריים, היא כדי להחדיר את ההכרה בכך שהארץ כולה שייכת לקדוש-ברוך-הוא. וכאשר אדם נדרש להשיב למוכר את השדה שרכש ממנו, הנקודה הזו מתחדדת אצלו.

אלא שיש לשאול:

מדוע התורה אומרת את הרעיון שמאחורי החזרת הקרקעות בשנת היובל - "כי לי הארץ" - דווקא כאן, אחרי סיום עניין היובל, והמעבר לנושאים הקשורים עם שנת השמיטה - "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ"?²

דינים ונימוקים

למעשה, הביאור טמון בגוף השאלה:

פרשה זו מתחלקת, בעצם, לשני חלקים. החלק הראשון, עוסק בעיקר הדינים, המצוות והחוקים אותם יש ליישם בשנות השמיטה והיובל.

לאחר מכן, התורה עוברת לנמק את הדינים והחוקים הללו, ולספֵּק להם הסברים המניחים את הדעת.

לכן, התורה מדברת תחילה על השאלה שהאדם עשוי לשאול בעקבות החשש שלא יהיה לו מה לאכול אם לא יעבד את השדה בשנה השביעית. ועל כך התורה עונה לו - "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים"³. כלומר, היבול של שנה אחת, יספיק לשלוש שנים.

לאחר מכן, התורה אומרת את הסיבה לכך שיש להחזיר את הקרקעות ביובל, "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"⁴. מאחר ואנו רק אורחים בקרקעות של ה', לא יכולה להיות לנו שום טענה על כך שאנו נאלצים להשיב את הקרקעות בשנת היובל.

רק אורחים

זו לא רק תשובה טכנית-מעשית, אלא תשובה עם מסר גדול. אם האדם חי בתחושה שכל הדברים שבעולם אינם שייכים לו, אלא הוא רק אורח בעולמו של הקדוש-ברוך-הוא, כל הגישה שלו לאובדן ולחוסר, היא הרבה יותר מעודנת, שכן הוא יודע כי לאמיתו של דבר, מה שנלקח ממנו לא היה שייך לו מעולם.

1. ויקרא, פרק כ"ה, פסוק כ"ג. ↩

2. ויקרא, פרק כ"ה, פסוק כ'. ↩

3. פרק כ"ה, פסוק כ"א. ↩

4. פרק כ"ה, פסוק כ"ג. ↩