המיקום והעיתוי של 'עלה אל הר העברים'

ציווי שלא במקומו?!

בפרשתנו מודיע הקדוש-ברוך-הוא למשה על מותו הקרוב, ומְצַוֶּה אותו לעלות אל הר העברים, כדי שיוכל לראות את הארץ בטרם מותו.

המפרשים התקשו בציווי זה של הקדוש-ברוך-הוא שלכאורה אין זה מקומו הראוי. המקום המתאים הוא בסוף ספר 'דברים', שם מדובר על יום מותו של משה, ובאותה שעה הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶּה אותו: "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה… וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה"¹. ושם מתואר גם כיצד משה אכן עלה להר - "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ… וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ… וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל-פִּי ה'"².

אם כן, מהו פשר הציווי בפרשתנו?

אמירה שמכוונת לעתיד

הרמב"ן - שגם הוא עמד על הקושי הזה - מפרש, שאכן הציווי שציווה הקדוש-ברוך-הוא את משה כאן מכוּון לעתיד, ליום מותו של משה, בו יוכל לעלות להר ולראות את הארץ.

והסיבה לאזכור הציווי כאן, היא משום שהפרשיות הקודמות עסקו במניין בני ישראל ובחלוקת הארץ לשבטים. בפסוקים אלה, הקדוש-ברוך-הוא מבהיר למשה שלא הוא יהיה זה שיחלק את הארץ לבני ישראל. כל מה שיזכה משה יהיה לעלות להר העברים, ולראות משם את הארץ טרם מותו.

המשימות האחרונות של משה

ואולם קשה לקבל את פירוש הרמב"ן. וכי איזה עניין יש לצוות את משה לעשות דבר שיִקרֶה רק בעוד זמן רב? ומאחר שבספר 'דברים' שב הקדוש-ברוך-הוא ומְצַוֶּה את משה לעלות אל הר העברים, מדוע יש צורך לספר על הציווי הזה גם כאן?

לכן יש לומר, כי זו משמעות הדברים כאן:

הקדוש-ברוך-הוא מיידע את משה שימיו ספורים, והוא אינו עתיד להיכנס לארץ. לכן, אם ברצונו לחוש את ארץ ישראל, ולוּ במשהו, נותר לו זמן קצר בו יוכל לעלות להר העברים בכל עת שיחפוץ, ומשם לראות את הארץ. הציווי בסוף ספר 'דברים', מתייחס לפעם האחרונה בה יעלה משה להר העברים - ושם ימות.

הקדוש-ברוך-הוא מודיע על כל זה למשה כבר כאן, כדי שיספיק לסדר את הדברים האחרונים המוטלים עליו לפני מותו - לנקום את נקמת ה' מאת המדיינים, לצוות את בני ישראל על המצוות התלויות בארץ, למנות לו יורש ועוד.

ואכן, משה מפנים את המסר, ופונה מיד לעסוק במינוי יורש שימלא את מקומו, ואומר לקדוש-ברוך-הוא: "יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹות לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה"³.

1. דברים, פרק ל”ב, פסוקים מ”ט - נ’. ↩

2. פרק ל”ד, פסוקים א’ - ה’. ↩

3. פרק כ”ז, פסוקים ט”ז - י”ז. ↩