בין תורת ישראל לחוקות הגויים

עשרת הדיברות ופרשת משפטים

פרשת משפטים מפרטת דינים רבים במגוון תחומים. יש לשים לב גם לסדר בו באו הדינים וההלכות בפרשה, ולברר: מה הסדר הזה בא ללמדנו?

להבהרת הדברים, יש להקדים: עשרת הדיברות נאמרו לישראל במעמד מתן תורה בהר סיני. אכן, מדובר במצוות חשובות ביותר, אך לכאורה נראה שגם בחוקות הגויים - להבדיל - יש דברים דומים. גם אצל הגויים יש איסורים לגנוב ולרצוח. גם הם היו קנאים לאמונה - להבדיל - באליליהם, ואפילו יש מהם שאימצו את הרעיון של יום מנוחה שבועי. אם כן, מהו השוני המהותי בין חוקי התורה למשפטי הגויים?

כל דיבר - מקור למצוות רבות

לשאלה הזאת יש שתי תשובות, ושתיהן מופיעות בפרשת משפטים. האחת במפורש, והשנייה מסתתרת בין פסוקי הפרשה. ההסבר טמון בעובדה כי הסדר בו נכתבו המצוות בפרשת משפטים, אינו סדר מקרי. כל קבוצת הלכות בפרשה, מקורה באחד מעשרת הדיברות, לפי הסדר¹:

כל הדינים המפורטים בתחילת הפרשה, מדיני עבד עברי, ועד דיני שור שהרג אדם, יסודם בציווי "לא תרצח". לאחר מכן, מדיני אדם שפתח בור ונפלו לשם שורו או חמורו של חברו, ועד לדיני שואל, מבוארים דיני ממונות שיסודם בדיבר "לא תגנוב". הדינים הבאים, מהמפתה בתולה, ועד שוכב עם בהמה וזובח לאלהים אחרים, נובעים מ"לא תנאף". האיסורים להונות גר ולענות יתום ואלמנה, מקורם בדיבר "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר". האיסורים מריבית ועד "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר"² וכן איסור אכילת טריפה, יוצאים מהדיבר האחרון "לא תחמוד".

וכך גם לגבי המצוות שנובעות מחמשת הדיברות הראשונים, העוסקים במצוות שבין אדם למקום [לה']. כנגד הדיבר "אָנֹכִי ה'" אין לנו מצוות בפרשת משפטים, שהרי עצם הציות לדְבַר ה', משמעו אמונה שהוא האלוקים היחיד. גם כנגד הדיבר "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" לא מפורטות מצוות בפרשתנו, כיוון שהוא נכלל באיסור "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ"³. כנגד הדיבר השלישי, "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַשָּׁוְא"⁴ יש בפרשתנו עשר מצוות, מדין עדי שקר, דרך שוחד ורדיפת צדק, עד "וְגֵר לא תלחץ". כנגד הדיבר על מצוות השבת, מפורטים בפרשתנו דיני שמיטה ופסח. וכנגד מצוות כיבוד אב ואם, כבר נאמר דין מכה ומקלל אביו ואמו. נמצא, שהתשובה לייחודיות של חוקי התורה, נעוצה בפרשת משפטים, שמראה לאיזה פירוט ודקדוקי מצוות מגיעים הכללים שמופיעים בעשרת הדיברות. זוהי דרגה שאף לא ספר חוקים אחד של אומות העולם, לא מתקרב אליה.

חוקים שהם דבר ה'

התשובה השנייה מופיעה במפורש בהמשך הפרשה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ… הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ… כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר, וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ… וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ"⁵.

חוקי הגויים נועדו למען הסדר הטוב, וכדי שאנשים יוכלו לנהל אורח חיים תקין. לעומת זאת, יהודי שמקיים את חוקי התורה - מקיים את רצון ה', וממילא יינתן לו שכר טוב על מעשיו, או לחילופין עונש על חטאיו. ודאי שזו דרגה גבוהה בהרבה ושונה במהותה מחוקים שנועדו לקיים חיי מדינה מתוקנים ותו לא.

1. המצוות מסודרות לפי הסדר, אך מתחילות מהמצוות שבין אדם לחברו, כגון ‘לא תרצח’ ו’לא תגנוב’ ולאחר מכן חוזרות לציוויים שבין אדם למקום שבהן מתחילים עשרת הדיברות. ↩

2. הכוונה לביכורים ולתרומה. ↩

3. שמות, פרק כ”ב, פסוק י”ט. ↩

4. שמות, פרק כ’, פסוק ז’. ↩

5. פרק כ”ג, פסוק כ’. ↩