הסבל והביזיון שהביא השחין

מדוע דווקא בשחין?

"וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין".

נשאלת השאלה: כמובן מאליו, גם בכל המכות שקדמו למכת שחין, החרטומים לקו יחד עם כל מצרים. אם כן, מדוע דווקא כאן התורה מצאה לנכון לציין שהחרטומים לא הצליחו לעמוד מפני השחין?

שאלה נוספת בנוגע למכה זו: כזכור, בכל המכות הקודמות, פרעה חיזק את ליבו ולא נענה לִדְבַר ה' לשלח את בני ישראל. אם כן, מדוע דווקא כאן נאמר: "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה"?¹

השפעתם של טיעוני הכפירה

בכל מכה ומכה שהביא הקדוש-ברוך-הוא על מצרים, התייצבו החרטומים לימינו של פרעה, ושכנעו אותו כי למרות המכות - ימשיך להתכחש לדבריהם של משה ואהרן².

כך היה בשלוש המכות הראשונות - דם, צפרדע וכינים, כאשר רק במכת כינים הודו החרטומים בקיומו של הקדוש-ברוך-הוא, ואמרו - "אֶצְבַּע אֱ-לֹהִים הִוא"³.

וכך היה גם בשלוש המכות האמצעיות - ערוב, דבר ושחין, שנועדו להוכיח לפרעה שהקדוש-ברוך-הוא שולט ומשגיח על כל מה שקורה בעולם. הדבר קיבל ביטוי מודגש במכת ערוב, כאשר פרעה ראה בעיניו כיצד רק המצריים הוכו, ואילו בארץ גושן לא היה ערוב. ועם זאת, החרטומים שכנעו את פרעה להטיל ספק ולטעון שעדיין אין זו הוכחה על ההשגחה האלוקית, כי ייתכן שהערוב לא הגיע לארץ גושן בגלל שלכל מקום ומקום יש מזל משלו.

כך היה גם במכת דבר. צאנם ובקרם של בני ישראל ושל המצריים היו מעורבבים זה בזה, אך רק מקנה מצרים מת במגיפה, ואילו לבהמות של ישראל לא קרה דבר - "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד"⁴. ובכל זאת, החרטומים לא השתכנעו, ותלו את ההבדל במזל, ולכן פרעה המשיך בסירובו לשלח את ישראל.

קלונם של החרטומים

רק במכת שחין נותרו החרטומים ללא מענה לכך שהם עצמם מנוגעים בשחין מכף רגל ועד ראש, ואילו עורם של בני ישראל נותר כשהיה. או-אז - "וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין".

במכת שחין, פרעה נותר לבדו כשחרטומיו נגועים בשחין, ומסתגרים בבתיהם מפני הבושה. כעת אין מי שיחזק את ליבו וישכנע אותו להמשיך לסרב לדרישותיהם של משה ואהרן. לכן הקדוש-ברוך-הוא בעצמו הוא זה שמחזק את לב פרעה, ככתוב: "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה".

והפסוק מכיל גם משמעות נוספת:

בכל המכות שהיו עד עכשיו, הקדוש-ברוך-הוא בכוונה לא היכה את פרעה ואת שריו ועבדיו. דבר זה סייע לפרעה להמשיך להחזיק בעמדתו העיקשת, ולסרב לשלח את בני ישראל מארצו.

1. שמות, פרק ט’, פסוק י”ב. ↩

2. כפי שהוסבר בדרשה קודמת, שלוש המכות הראשונות נועדו לשכנע את פרעה במציאות ה’, שלוש המכות האמצעיות - נועדו לשכנעו בכך שה’ משגיח על העולם, ושלוש האחרונות - להוכיח לפרעה שכוחו של ה’ הוא מעל הטבע. ↩

3. שם, פרק ח’, פסוק ט”ו. ↩

4. שם, פרק ט’, פסוק ז’. ↩