צעקת משה לקיום ההסכם

למה רק 'למחר'?

הצפרדעים היו למעשה, תנינים מסוכנים שהציפו את כל ארץ מצרים, וטרפו כל דבר שנקרה בדרכם. לא קשה לדמיין איזה תוהו ובוהו, ואיזה פחד שררו במצרים בזמן המכה הקשה הזו. למרבה הפלא, למרות הצרה הגדולה שפוקדת את מצרים, כאשר משה אומר לפרעה "הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר… לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ", פרעה לא ממהר לשום מקום, וכאילו אין בחוץ מכה נוראית שפוגעת בבני עמו, הוא עונה במילה אחת: "לְמָחָר"¹.

ונשאלת השאלה: מדוע פרעה לא ביקש ממשה שמכת הצפרדעים תסתיים כאן ועכשיו?

בהמשך העניין נאמר: "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה"². מלשון הפסוק משמע, כאילו למשה יש תרעומת על הקדוש-ברוך-הוא בגלל הצפרדעים אשר שָׂם לפרעה. ונשאלת השאלה: מה פשר הדבר, הרי המכה הייתה לטובתם של ישראל?

פרעה מבקש הוכחות

עוד מסופר בתורה, על מכה זו: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחֲרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם, וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם"³ - גם החרטומים הצליחו לעשות תחבולות, ולהראות כאילו יש להם יכולות להעלות צפרדעים בעצמם. אך מעשיהם של החרטומים לא מרשימים את פרעה, שכבר ראה כשפים ואחיזות עיניים בעבר. לכן הוא פונה למשה ואומר לו: "האות והמופת" שיוכיח את קיומו של האלוקים, איננו העלאת הצפרדעים, שהרי את זה אפילו חרטומי מצרים הצליחו לעשות. להיפך - "האות והמופת" יהיה להכרית ולהסיר את הצפרדעים מעל ארץ מצרים. אם אכן כך יקרה - אומר פרעה - אשלח את בני ישראל.

משה מקבל את דבריו של פרעה, ושואל: "הִתְפָּאֵר עָלַי, לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ?". כעת פרעה חושד במשה שהוא מכשף שמסוגל להתבונן בכוכבים ולדעת את שעתיד לקרות, והוא משתמש בידיעותיו כדי להתל בפרעה. לכן פרעה עונה תשובה לא צפויה - "לְמָחָר". וכאילו פרעה אומר: ועכשיו נראה אם א-לֹהיכם הוא אכן א-לֹהֵי אמת, או מכשף כמו החרטומים שלי.

מזכרת נצח ביאור של מצרים

משה מקבל את בקשתו של פרעה, ופונה להתפלל לה'. משה מודע לכך, שההסכם שעשה עם פרעה היה על דעת עצמו, מבלי לשאול את הקדוש-ברוך-הוא. והוא חושש: ומה אם הרצון העליון הוא שהמכה תימשך שבעה ימים כמו מכת דם? לכן משה הִרבה להתפלל ולצעוק לה' שיקיים את בקשתו, ומכת צפרדע תסתיים למחרת.

גם לאחר שמכת הצפרדע פסקה, הקב"ה השאיר את התנינים ביאור, כדי שגם בניהם ובני בניהם של המצרים ההם, עד עולם, יזכרו שזו הצפרדע שהביא ה' לנגוף ולהרוג את מצרים. ולמרות שעד אז לא היו כלל תנינים במצרים, כעת "בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה"⁴.

וכאמור בדרשה הקודמת, הזיכרון הזה מהדהד בתרבות המצרית עד ימינו.

1. שמות, פרק ח’, פסוק ו’. ↩

2. שם, פסוק ח’. ↩

3. שם, פסוק ג’. ↩

4. שם, פסוק ז’. ↩