התכלת איננה התכלית

למה נסמכו פרשיות הציצית וקורח?

פרשת "קורח" סמוכה בתורה לפרשת ציצית שבסוף הפרשה הקודמת, פרשת "שלח".

מדוע נסמכו פרשיות אלו זו לזו?

נאמר במדרש, כי אחרי שקורח שמע את פרטי מצוות ציצית, הוא שאל את משה רבינו: אם התורה מחייבת לחבר חוטי פתיל תכלת לטלית של צמר, מה דינה של טלית שעשויה כולה תכלת, האם גם היא חייבת בחוטי תכלת? ומשהשיב לו משה, שאכן גם טלית שכולה תכלת חייבת בפתיל תכלת, עמד קורח והתריס כנגדו: מה ההיגיון בכך שטלית שכולה תכלת אינה נחשבת לציצית, ואִילו כמה חוטי תכלת יעשו את הטלית לציצית?¹

ביטול וכיליון

קורח לא היה טיפש, ולטענותיו יש משמעות. יתר על כן, מאחר שכך הם פני הדברים במובן הגשמי, הם נכונים שבעתיים ברובד הרוחני שלהם.

המילה "תכלת" היא מלשון "תִּכלה" וכיליון, המורה על ביטול גמור ומוחלט (וכן על כיליון וביעור של הרע שבאדם)². קורח טען כלפי משה רבינו, שבגד ש'כולו תכלת' אינו חייב בחוטי ציצית. וזאת, כי לפי התפיסה של קורח, יש לכיליון ולכיסופים לאלוקות מטרה אחת ובלעדית - כל מטרתו של האדם במשך כל ימי חייו, היא להתבטל ולהיכלל באלוקות (בבחינת 'רצוא'), ולא לעסוק בעבודת ה' בשום צורה אחרת.

לכן קורח סבר, שאין מקום להטיל חוטי ציצית, המסמלים המשכה והשפעה, כמו חבל המסמל המשכת שפע מלמעלה למטה, ב'טלית שכולה תכלת'. שכן, התכלת היא התכלית הגמורה, ואין מקום להמשכה והשפעה אל הדרגות שלמטה מדרגת הביטול הנעלית והמושלמת שבה נמצא האדם, דבר הבא לידי ביטוי בחוטי הציצית הנמשכים מהבגד.

להשפיע לעולם הגשמי

ואולם קורח טעה, וביטול וכיליון מוחלט של 'טלית שכולה תכלת' אינו המטרה הנדרשת מאיתנו בעבודת ה' היום-יומית. הקדוש-ברוך-הוא הוריד את נשמותינו לעולם הזה כדי שנעבוד את ה' בתוך העולם, ונמשיך ונשפיע בעולם את האור האלוקי העליון ואת ההארה האלוקית שקיימת בתוכנו, וכמאמר הנביא: "לא תוהו בְרָאָהּ - לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ"³. לכן, גם טלית שעשויה כולה תכלת, והיא כשלעצמה נמצאת בדרגה המושלמת והגבוהה ביותר, אף היא זקוקה לחוטי ציצית (כי לא די בבחינת 'רצוא' בלבד, אלא צריכה להיות גם בחינת 'שוֹב')⁴. וגם מי שנמצא ברמה מושלמת של ביטול וכיליון, צריך לעסוק בהמשכה והשפעה לעולם הגשמי הנחוּת, כדי לעדן ולתקן את העולם עד לתיקונו המלא בקץ הימים, שאז עתיד הקדוש-ברוך-הוא לשחוט את היצר הרע⁵ ולהעביר את רוח הטומאה מן הארץ⁶, במהרה בימינו אמן.

1. מדרש תנחומא, פרשת קורח, סימן ב'. ↩

2. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת קורח, דף נ"ג, ג'. ↩

3. ישעיהו, פרק מ"ה, פסוק י"ח. ↩

4. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת קורח, דף נ"ד, ג'. ↩

5. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב, עמוד א'. ↩

6. ראה זכריה, פרק י"ג, פסוק ב'. ↩