בעל התניאקרשים של יראת שמים
"וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו"
במדבר, פרק ד', פסוק ל"א
מה מיוחד בבני מררי?
לאחר פירוט עבודתם של הלויים בני גרשון, ממשיכה התורה ומְצַוָה על תפקידם של בני מררי בעבודת אוהל מועד - נשיאת קרשי המשכן.
מהי הייחודיות של בני מררי, שבגללה הוטלה עליהם דווקא עבודה זו?
ראשית העבודה
להבהרת הדברים, יש להקדים, כי קרשי המשכן מסמלים את עבודת ה' ביראה ובביטול, שהיא הבסיס לעבודת ה' בכל שאר האופנים. הדבר נרמז בפסוק: "עצי שִטים עומדים"1. כלומר, היכולת של האדם להעמיד את עצמו בתוקף מוחלט כנגד העולם הזה, ולא לאפשר לליבו להיגרר אחרי הבלי ותאוות העולם, היא כשהוא עומד ביראה מוחלטת כלפי בוראו, ובהתבטלות מלאה לפניו.
ולכן זו היא "ראשית העבודה ועיקרה ושורשה… צריך לעורר תחילה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל, שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא"2.
בני מררי עבדו את ה' ביראה, שהיא כאמור הבסיס בעבודתו של היהודי בחיי היום-יום. ובהתאם לכך, תפקידם במשכן היה לשאת את בסיסו - הקרשים3.
מרירות מיראה
יראת-שמים זו, באה לביטוי במיוחד אצל בני 'מררי', מלשון מרירות - התנועה בנפש המביאה לידי יראה. שכן, כאשר אדם מתבונן במצבו המר מבחינה רוחנית, ומגיע למסקנה שעַז רצונו לחזור ולדבוק בה', מעוררים עליו רחמים מלמעלה ונותנים לו את היכולת לעמוד בתוקף מול תאוות העולם, ולהיות אדם שכל מעשיו הם קודש לה'.