בעל התניאהסתר שמביא לגילוי
"שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ"
ויקרא, פרק ט"ו, פסוק י"ט
סמל הקלקול וסמל החיוּת
פרשתנו עוסקת גם בדיני טומאת נידה, ובהם תקופת ההתרחקות במהלך המחזור החודשי. דם הנידה הוא אחת הקללות שהוטלו על חוה, בעקבות חטא עץ-הדעת1. כאשר חוה פגשה בנחש ואכלה מפרי העץ האסור, היא הביאה לעולם את כוח הטומאה2. לכן דם הנידה מסמל את הקלקול שנוצר מאז החטא הראשון, אותו קלקול שממנו יונקים כוחות הטומאה והרוע.
בדרך כלל, דם מסמל חיוּת, שכן דרכו זורמת חיוּת הנפש לאברי הגוף. ואילו דם הנידה מייצג פסולת - דבר שהגוף דוחה ומוציא החוצה.
שורשו העליון של דם זה, הוא ב'ספירת המלכות' של 'עולם האצילות', שבאמצעותה באה החיוּת והנפש של כל הנבראים. ומספירת המלכות, שהיא חיוּת אלוקית, משתלשלת - בירידתה של ספירת המלכות מעולם לעולם - חיוּת שלילית, היורדת לעניינים בלתי רצויים.
ספירת המלכות מיוצגת על-ידי דמות האישה, ששורשה הרוחני נעוץ במידת הגבורה, בניגוד לאיש, אשר ביסודו מייצג3 את מידת החסד.
גלגל חוזר
בתורת הסוד מוסבר, שכאשר הגבורות של 'ספירת המלכות' מתגברות יתר על המידה, הרי כאשר הן יורדות מעולם לעולם, משתלשלת מהן חיוּת שלילית, ממנה יונקים כוחות הטומאה. המצב הזה, דומה למצבה של הנידה שיוצא ממנה דם טמא. בהקבלה לכך, כאשר ספירת המלכות עולה למקורה ושורשה ב'עולם האצילות' ומתאחדת עם שאר הספירות, הרי היא כאישה שנטהרה מנידתה4 והגיעה לשיא במעמדה הרוחני.
המחזוריות של ספירת המלכות, מתבטאת גם במסלול החודשי של הירח. כשם שהירח מתמעט ואחר-כך מתמלא, כך ספירת המלכות מתרחקת מהספירות שמעליה, ואחר-כך חוזרת ומתקרבת. בדומה לכך, המחזור החודשי של האישה, בו היא נידה בחלק מהחודש ואחר-כך נטהרת, משקף את מחזוריות החיים, ואת העובדה שיש זמנים של התרחקות ושל קִרבה מחודשת. ישנם זמנים של טומאה, ואחריהם באים זמנים של טהרה והתחדשות.
היעד הסופי
נמצא, כי לא מדובר רק בעונש על חטאה של חוה - אלא גם תיקון, שמטרתו להחזיר את העולם למצבו המקורי והמתוקן בטרם חטא עץ-הדעת, בטרם ידע העולם כל סוג של רוע.
כיוצא בזה, בזמן שבית-המקדש היה קיים, כאשר ספירת המלכות הייתה מאוחדת עם מידת החסד, הייתה בעולם נוכחות אלוקית חזקה בגלוי. אך בזמן הגלות, כמו בימי טומאת הנידה, ספירת המלכות מרוחקת ומסתתרת, והחיבור הישיר בין האלוקות לעולם - אינו ניכר.
יהי רצון, שבמהרה תושלם הכוונה האלוקית העליונה בבריאת העולם, ונזכה לחזות עולם שלם ומתוקן לנצח, ותתקיים נבואת הנביא זכריה: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"5.