הכוחות נתונים

למה משה סירב?

משה רבינו שניצל בנס מגזירת פרעה להשליך ליאור כל בן שנולד במצרים, גדל בארמון פרעה ועבר סדרת אירועים יוצאי-דופן, ובעיקר, נחשף לסבל הנורא של אחיו בני ישראל שהפכו לעבדים. בשלב מסוים הוא נאלץ לברוח למדין, שם הוא נושא לאישה את בתו של יתרו. הוא רועה את צאן חותנו, ויום אחד כאשר הוא ניצב למרגלות הר סיני, הוא חוֹוה התגלות אלוקית. ה' נִגלה אליו במחזה נפלא, הודיע לו שנבחר להיות הגואל את אחיו בני ישראל מגלות מצרים, והורה לו ללכת אל פרעה ולדרוש את שחרורם של בני ישראל.

משה חשש שאינו ראוי למלא את השליחות, וטען כי הוא "כבד-פה וכבד-לשון"¹. על כך השיב לו הקדוש-ברוך-הוא: "מי שם פה לאדם… ואנֹכי אהיה עם פיך, והוריתיך את אשר תדבר"².

על הדו-שיח המרתק נשאלת השאלה:

כיצד חשב משה רבינו, הענק שבענקים, לסרב, חס ושלום, לשליחות שהטיל עליו הקדוש-ברוך-הוא בהתגלות כה נשגבת?

שפע עצום - מול סדר

בקבלה ובחסידות מוסבר, כי שורשו של משה רבינו הוא ב'עולם התוהו'. דרגה רוחנית נעלית, בה יש שפע עצום של אור אלוקי שלא נֶחְלָק להגדרות, ומשפיע חיוּת בצורה שקשה לצמצם ולגלות בעולם המעשה.

לכן ניסה משה רבינו להימנע מהשליחות הגדולה. הוא היה סבור ששורשו הרוחני הנשגב, יקשה עליו לפעול בתוך העולם הזה הגשמי, ששורשו הוא מ'עולם התיקון' המווסת והמוסדר, ולהביא לשחרור של אחיו בני ישראל מהגלות בפועל.

בורא האורות והכלים

כולנו מכירים את התחושה הזו. כשרגש עז מציף אותנו, אנחנו מתקשים לדבר בצורה ברורה ומסודרת, לחבר חוט מחשבה רצוף, ולהביע את מה שאנו מרגישים במילים מתאימות ובהגדרות מדויקות. הסיבה לכך היא שה'אור' - הרגש שממלא אותנו, עוצמתי לעומת ה'כלים' - אותיות המחשבה והדיבור.

זהו גם העומק שמאחורי טענת משה "כי כבד-פה וכבד-לשון אנֹכי":

משה אומר: שורש נשמתי הוא נשגב וגבוה ביותר, ולכן אתקשה לבצע את המשימה בעולם מוגבל ומוגדר.

על כך עונה לו ה': "מי שם פה לאדם… ואנֹכי אהיה עם פיך". אני נותן לך את הכוחות לגשר על הפער הזה, ולבצע את השליחות שהוטלה עליך, "לך בכוחך זה, והושעת את ישראל"³.

פעמים רבות, נראה לנו שיש פער בין הרצון האלוקי ומה שנדרש מאיתנו, לבין היכולות או הכישרונות שלנו. ברגעים כאלה, עלינו לשים לנגד עינינו את הפסוק "מי שם פה לאדם", ולזכור כי ה' נותן לכל יהודי את מלוא הכוחות הדרושים.

1. שמות, פרק ד', פסוק י'. ↩

2. שם, פסוק י"ב. ↩

3. ספר שופטים, פרק ו', פסוק י"ד. ↩