המטמון והאור הגנוז

האוצר השלישי

במהלך שנות הבצורת והרעב, אנשים מכל העולם נהרו למצרים כדי לקנות מיוסף את המזון שאגר בשבע שנות השובע שקדמו להן. יוסף ריכז את הכמות העצומה של הכסף והזהב ששולמה תמורת המזון - בבית פרעה.

בתלמוד הבבלי הובאה¹ בהקשר לכך, אִמרה מרתקת של רבי חמא בר חנינא: "שלוש מטמוניות הטמין יוסף במצרים. אחת נתגלה לקורח, אחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא". כלומר, יוסף חילק את הכסף והזהב לשלושה חלקים והחביא אותם. מטמון אחד הגיע לידי קורח, השני הגיע לאנטונינוס, והשלישי עדיין גנוז, ויתגלה לצדיקים לעתיד לבוא.

ויש להבין מהי המשמעות שמאחורי גניזת המטמונים בידי יוסף, ומה פשר העובדה ששניים מהם התגלו כבר, ואילו השלישי עודנו נסתר ויתגלה לצדיקים בימות המשיח?

אהבה נסתרת

על הפסוק "אור זרוע לצדיק"², נאמר בזוהר הקדוש³ שבתחילת הבריאה היה אור גדול שהאיר "מסוף העולם עד סופו", אך הקדוש-ברוך-הוא גנז את האור ההוא והועידו לצדיקים לעתיד לבוא.

ועל המשמעות הפנימית של המושג 'גניזה', מוסבר בחסידות שהכוונה לגניזת והטמנת האהבה לקדוש-ברוך-הוא בנשמת כל יהודי. כולנו מצוּוִים לעורר בליבנו אהבת ה' באמצעות התבוננות בגדולתו של ה' יתברך⁴. ואולם, מלבד רגשות האהבה שהאדם אמור לעורר ו'להוליד', בכל נפש של יהודי חבויה גם אהבה מסותרת "שהיא ירושה לנו מאבותינו"⁵. אהבה זו באה לידי גילוי ברגעי מבחן. ואכן, לאורך ההיסטוריה, גם יהודים שלא ניהלו אורח חיים של תורה ומצוות בפועל, השליכו נפשם מנגד למען קידוש ה'.

בהתבוננות מעמיקה במיוחד בגדולת הבורא, ניתן לגלות את האהבה המסותרת גם בזמנים רגילים. יש לכך רמז בפתגם התלמודי:⁶ "נכנס יין - יצא סוד". התבוננות אמיתית מעמיקה בנושאים שבהם עוסקת פנימיות התורה הנקראת 'יינה של תורה', ובעומק הקשר שבין ישראל לקדוש-ברוך-הוא, מוציאה ומגלה את האהבה שבדרך כלל היא מוסתרת.

מתנה מיוסף

יוסף הצדיק נקרא "צדיק עליון", ושורש נשמתו הוא באור הקדום שזרוע לצדיקים. יוסף מטמין את ה"כסף", הרומז לכיסופים ואהבה לאלוקות, ב"בית" - מקור נשמות כל ישראל.

יוסף העניק לעם ישראל את היכולת להגיע לאהבת ה' ברובד הרגשי וברובד המעשי. ואילו את האהבה ברמה הגבוהה יותר, ברובד של המוחין וההבנה המושלמת, ישיגו הצדיקים לעתיד לבוא, ולמעשה הכוונה במושג "צדיקים" היא לכלל ישראל, כנאמר: "ועמך כולם צדיקים"⁷.

1. מסכת פסחים, דף קי"ט, עמוד א'. ↩

2. תהילים, פרק צ"ז, פסוק י"א. ↩

3. חלק א', דף מ"ה, עמוד ב'. ↩

4. תניא, ליקוטי אמרים, פרק ט"ז. ↩

5. תניא, ליקוטי אמרים, פרק י"ח. ↩

6. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ח, עמוד א'. ↩

7. ישעיהו, פרק ס', פסוק כ"א. ↩