מטרת הרכישה
עֵשָׂיו, בנו הבכור של יצחק, חוזר הביתה מן השדה, ורואה את יעקב אחיו הצעיר מבשל נזיד עדשים. עשיו הרעב מבקש מיעקב: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה"1. יעקב מסכים, אבל רק בתמורה לבכורתו של עשיו.
במבט ראשון, מעשיו של יעקב לא מובנים. מה פשר בקשתו של יעקב לקנות את הבכורה, ואיזו תועלת יכולה להיות לו מן הבכורה?
במיוחד לא מובן, כיצד יעקב שהיה "איש תם"2 עושה מעשה שנראה ערמומי, ומנצל את הרעב והעייפות של אחיו הבכור כדי להשיג את הבכורה?
הבן הממשיך
ההסבר הוא, שיעקב בוודאי לא התכוון להשיג באמצעות קניית הבכורה תועלת אישית כמו ממון או כבוד. יעקב ידע שאברהם התברך על ידי הקדוש-ברוך-הוא בברכות רבות ובראשן ירושת הארץ3. הברכות שקיבל אברהם עברו ליצחק4, וכעת עולה השאלה מי יהיה ממשיך דרכו של יצחק5 ויזכה בייעוד האלוקי הגדול הזה.
יעקב ידע שלא ייתכן שגם הוא וגם עשיו יירשו בשווה. הרי הם שני הפכים גמורים בטבעם ובאמונתם. יעקב היה גם מודע לכך כי בזכות מדרגתו הרוחנית הגבוהה ומידותיו הטובות, הוא הראוי לרשת את הארץ כהבטחת ה'. מצד שני, למעשה, עשיו הוא הבן הבכור. אם כן, מי מבין שניהם יהיה הבן הממשיך?
הבכור האמיתי
עשיו בז לבכורה6. בעצם, עשיו בז לכל מה שבית יצחק מייצג, ולאחריות שנלווית למעמדו כבנו הבכור של יצחק. על עשיו, כבן הבכור, מוטלת האחריות לדאוג לצרכי הבית, אך הוא בוחר לצאת לשדה - ודווקא יעקב, הבן הקטן, מכין את האוכל לאביו ולשאר בני הבית.
בתלמוד מסופר שמעשה זה אירע ביום שבו נפטר אברהם אבינו7, ובעוד שיצחק מתאבל ויעקב מכין לו סעודת אבלים, עשיו מבלה את זמנו בשדה, שקוע בתאוותיו.
במצב הזה, ברור לכל שעשיו אינו ראוי לבכורה, ואינו ראוי להיות הממשיך. הוא גם לא מסתיר את חוסר העניין שלו בכך. לכן, כשיעקב קונה מעשיו את הבכורה, אין כאן שום ערמה ושום הונאה. למעט העובדה שעשיו אכן נולד ראשון, יעקב הוא זה שמתנהג לכל אורך הדרך כראוי לבן הממשיך, ולמעשה הוא הבכור האמיתי.
בראשית, פרק כ"ה, פסוק ל'. ↩
בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ז. ↩
בראשית, פרק י"ז, פסוקים ז'-ח'. ↩
בראשית, פרק י"ז, פסוק כ"א: "ואת בריתי אקים את יצחק". ↩
ראה בראשית, פרק י"ז, פסוק י"ט: "וקראת את שמו יצחק, והקימותי את בריתי אתו לברית עולם". ↩
בראשית, פרק כ"ה, פסוק ל"ד. ↩
תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז, עמוד ב'. ↩

