עקידת יצחק - לשם מה?
את פירושו לפרשת עקידת יצחק, פותח האברבנאל בהקדמה: "הפרשה הזאת היא כל קרן ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמים, ולכן היא שגורה בפינו בתפילתנו כל היום".
דווקא בשל העובדה שעקידת יצחק הינה יסוד כל-כך חשוב לעם ישראל, והזכות הגדולה שבה אנו תולים כל-כך הרבה בתפילותינו, חשוב להבין: מה הייתה תכליתה של עקידת יצחק?
לשם מה ציווה הקדוש-ברוך-הוא את אברהם לעקוד את יצחק, אם בסופו של דבר יצחק לא עלה כקורבן עולָה?
ארבעה הסברים לא מספקים
המפרשים נתנו לכך מספר הסברים, אבל נראה שהם אינם מספקים, ויש צורך בהסבר נוסף.
אחד ההסברים הוא שהציווי בא מאחר שה' ניסה את אברהם, ורצה לבחון האם אברהם אבינו מוכן לתת את היקר לו מכל, בגין ציווי ה'. אולם קשה לומר שזו כל הסיבה לעקידת יצחק, שכן הקדוש-ברוך-הוא היודע את כל הנסתרות בוודאי ידע שאברהם אבינו יקיים את הציווי, ומבחינתו לא היה צריך להעמיד את אברהם בניסיון כדי לגלות זאת.
ביאור נוסף הוא, שהדבר נועד כדי להרבות את שכרו של אברהם, כאשר ייתן ביטוי לאהבתו את ה' ויוציא אותה מהכוח אל הפועל. גם ההסבר הזה לא מתקבל, כי בסופו של דבר אברהם אבינו לא שחט את יצחק בנו, ומניין לנו לדעת בוודאות שאברהם היה שוחט את בנו ולא היה נרתע ברגע האחרון? ואולי אם היה אברהם מתחיל בשחיטה ורואה טיפות ראשונות של דם, היו רחמיו נכמרים על יצחק, והיה מתחרט ולא שוחט אותו?
לפי ביאור שלישי, מטרת הציווי הייתה כדי להראות לאומות העולם את צדקתו ואמונתו הגדולה של אברהם בה' יתברך. אך גם ביאור זה קשה, שהרי אברהם אבינו הלך להר המוריה לבדו, ואפילו את שני נעריו השאיר למרגלות ההר, ואיך היה הדבר מוכיח את צדקת אברהם לעיני כל יושבי הארץ?
ביאור רביעי אומר, שהעקידה נועדה עבור יצחק, על מנת לייסרו וליישר את דרכיו. אולם גם ביאור זה קשה, שכן יצחק אבינו היה צדיק שכמובן לא חטא ולא היה כל צורך לייסר אותו בייסורים שכאלו.
לב חדש
יש לומר, אפוא, הסבר חדש במשמעותה של עקידת יצחק: מאז חטאו של אדם הראשון, החלו בני האדם לרדוף אחר החומר ולשכוח על קיומו של הבורא ומטרת הבריאה. המצב הזה נמשך עד שבא אברהם אבינו והבין שלא ייתכן כי החיים נועדו כדי לרדוף אחר החומר והכבוד. אברהם גילה שיש בורא לעולם1, ויש תכלית לשמה נברא האדם, והוא התחיל להפיץ בעולם את האמונה בה' ולהעמיד את האנשים על טעותם.
ביצחק אבינו מתחיל משהו חדש - הוא הראשון מבין בני האדם שהוא "צדיק בן צדיק". בתור שכזה, יצחק הוא הראשון שאצלו ניתן להתחיל לעקור את הטבע של "יצר לב האדם רע מנעוריו"2. לשם כך הייתה העקידה, כדי להשריש ביצחק אבינו את ההכרה שאין ערך לעולם ולגוף הגשמי, ורק הקדוש-ברוך-הוא לבדו הוא האמת.
ואכן, יצחק היה מוכן לוותר על כל מה שקשור בעולם הזה, למען הדבר האמיתי - הדבֵיקות בקדוש-ברוך-הוא וההליכה בדרכיו. הנכונות של יצחק להקריב את חייו למען הקדוש-ברוך-הוא, טובעת בליבו ובלב זרעו טבע חדש שמכוון למטרה אחת - לעשות רצון אבינו שבשמים. טבע אותו הם מפרסמים ומפיצים בעולם, למען שמו של ה' יתברך.