שילוב העבר וההווה
רגע לפני שאברהם שוחט את יצחק בנו העקוד על המזבח, מלאך ה' עוצר אותו ואומר לו: "אל תשלח ידך אל הנער… עתה ידעתי כי ירא א-לֹהים אתה". ונשאלת השאלה: מדוע רק "עתה", האם הקדוש-ברוך-הוא לא ידע שאברהם הוא "ירא אלוקים" גם לפני העקידה?
למעשה, השאלה כפולה: ראשית, האם ייתכן חלילה שהקדוש-ברוך-הוא לא ידע דבר מסוים בעבר, ואחר כך התחדשה ונוספה לו ידיעה? ושנית, האמנם בכל מעשיו וצדקותו של אברהם עד עכשיו, עדיין לא הוכח שהוא "ירא אלוקים", ורק עכשיו הדבר נודע?
בנוסף, יש להבין את המילים "עתה ידעתי" מבחינה לשונית: מה פשר השילוב בין המילה "עתה" שהיא לשון הווה, למילה "ידעתי" שהיא לשון עבר?
ביטול כל הרצונות
הציווי לאברהם להעלות את יצחק בנו לעולה, נוגד את כל מה שהוא מבין בשכלו. עם זאת, אברהם אפילו לא שואל למה, ולא מנסה לבקש רחמים ולשנות את הגזירה כפי שנהג לגבי אנשי סדום1, אלא מזדרז לבצע את רצון ה'. לכן, דווקא עקידת יצחק המביאה לידי ביטוי את נכונותו של אברהם לבטל את כל ישותו כדי למלא את רצון ה', מוכיחה יותר מכל מעשי צדקותו עד היום כי אברהם הוא "ירא אלוקים".
לכן, כאשר ה' נִגלה לאברהם ומסר לו את ההוראה "אל תשלח ידך אל הנער", באה מיד התוספת - "כי עתה ידעתי, כי ירא א-לֹהים אתה".
הצורך של המלאך להוסיף נימוק, נובע מהעובדה שלאברהם אבינו היה קשה לעצור ולא לקיים את הציווי, שכן אברהם ידע שבמעשה זה הוא מגיע ליראת ה' נעלית באמת. לכן אמר לו המלאך - "ירא אלוקים אתה". כלומר, השגת את המטרה שלשמה הגעת לכאן. "עתה", מעיד אני עליך ש"ירא אלוקים אתה", ואין צורך שתוכיח זאת במעשה השחיטה בפועל.
"עתה" התגלה מה ש"ידעתי"
לכן נאמר "עתה" בלשון הווה, ו"ידעתי" בלשון עבר:
אכן, ה' יודע הכל מראש, ובוודאי אין הכוונה שעכשיו נודע לו שאברהם "ירא אלוקים" ושקודם לכן לא הייתה ידיעה כזו. מצד שני, לא ייתכן שכעת לא התחדש דבר, כי אם כן, לשם מה היה כל הניסיון?
לכן נאמר "עתה ידעתי". הקב"ה ידע מאז ומתמיד שאתה - אברהם - "ירא אלוקים", ו"עתה", כעת - הדבר בא לידי ביטוי גלוי בפועל ממש לעיני כל2.