סיבה ותוצאה
פרשת "שמיני" עוסקת, בין השאר, בדיני בעלי-החיים הטמאים האסורים באכילה, והטהורים המותרים באכילה. סימני הטהרה של הבהמות והחיות הם - 'מעלה גרה' ו'מפריסי פרסה', וסימני הטהרה של הדגים - סנפיר וקשקשת. ואילו לגבי העופות, הכתוב מפרט את העופות האסורים, והנושא נחתם באיסור לאכול שרצים שונים ולהיטמא להם.
כידוע, כל מילה בתורה מדויקת, וחכמי ישראל למדו ממילים מעטות בתורה הלכות רבות, כדברי המשנה "הררים התלויים בשערה"1. אם כן, מה פשר לשון הכתוב המעלה שתי תמיהות, המופיעות גם במפרשי המקרא2: ראשית, מהי הסיבה לכפל הלשון "תטמאו בהם, ונטמתם בם"? ושנית, מדוע נעדרת האות א' מהמילה "ונטמתם", הכתובה בכתיב חסר?
טומאה וטמטום
יש אומרים, שאכן מדובר בשני עניינים שונים. האדם שמשקץ את נפשו, כלשון הפסוק, באכילת שרצים ומאכלות אסורות, גורם לעצמו לא רק טומאה, אלא גם אטימות וטמטום במובן הרוחני3. כלומר, חוסם את לבו ומוחו להשראת השכינה. האות א' רומזת ל'יחידו של עולם', וזו גם הסיבה לכך שהאות א' נעדרת מהמילה הכתובה ב'כתיב חסר'4.
נושא זה של השפעת מעשיו והנהגתו של היהודי על נפשו ונשמתו, מקבל התייחסות נרחבת בתורתו של אדמו"ר הזקן, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד.
כך אוכלים נכון
החידוש של תורת החסידות בעניין, לא מתמצה רק בכך שאכילת בעלי-חיים שיש להם תכונות שליליות, כמו חיות טרף, משפיעה על עומק נפשו של האדם האוכל אותם, אלא מגלה לנו - שגם אם אדם אכל מאכלים כשרים למהדרין, ואפילו בירך עליהם ברכות שלפני ואחרי האכילה, אלא שאכל אותם לשם מילוי תאווה, הם עדיין יכולים לגרום לו לטמטום המוח ולטמטום הלב, כי האכילה הייתה רק לשם עינוג עצמי ולא "לשם שמים"5.
'טמטום הלב'6 גורם קושי בהרגשת המציאות האלוקית בלב האדם, כך שגם אם הוא יתבונן ויפנים את גדולת וקדושת הבורא - לִבּוֹ יישאר אטום, והוא לא יחוש שום רגש בלב בעקבות התובנות אליהן הגיע.
לעומת זאת, 'טמטום המוח' גרוע מ'טמטום הלב', כי מדובר במצב שבו האדם אפילו לא מצליח להתבונן ולהגיע לידי התפעלות שכלית, שכן הוא כל-כך שקוע בתאוות גשמיות וחומריות, עד שאינו מסוגל להעמיק בנושאי אלוקות ורוחניות7.
מצד שני, אם נקפיד על כשרות המזון, והאכילה תהיה מתוך כוונה לצבור את האנרגיות הדרושות ללימוד התורה וקיום המצוות - ודאי יהיו לִבֵּנוּ ומוחנו זכים ופתוחים להשיג ולחוש ענייני קדושה ורוחניות.
מסכת חגיגה, פרק א', משנה ח'. ↩
ראה רבינו בחיי לויקרא, פרק י"א, פסוק מ"ג, 'כלי יקר' (לפסוק מ"ד שם), ועוד. ↩
ראה תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ט, עמוד א'. ↩
'כלי יקר' לויקרא, פרק י"א, פסוק מ"ד. ↩
ראה גם ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ז'. ↩
ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק כ"ט. וראה גם מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים, עמדים תפ"ב-תפ"ג. ↩
'ליקוטי תורה - תורת שמואל', ספר תרכ"ו (לאדמו"ר המהר"ש), עמוד ס"ט. וראה גם במאמרי אדמו"ר הזקן שבהערה הקודמת. ↩

