"עושה" או "קונה"?
לאחר שאברהם מנצח במלחמה עם המלכים, הוא נפגש עם מלכי-צדק מלך שלם, היא ירושלים. מלכי-צדק הוא "כהן לא-ל עליון", כלומר עובד את ה', והוא מברך את אברהם על ניצחונו ואומר: "ברוך אברם לא-ל עליון, קונה שמים וארץ".
ונשאלת השאלה: בתורה נאמר פעמים רבות שהקדוש-ברוך-הוא "עושה שמים וארץ". מה פשר הדבר שדווקא כאן נאמר "קונה שמים וארץ"?
מפרשי המקרא נדרשים לשינוי זה, ואומרים על כך פירושים שונים. רש"י, למשל, מפרש: "על ידי עשייתן, קנאן להיות שלו". כלומר, כשם שאדם היוצר דבר מה, הדבר נעשה שלו, כך אלוקים 'קנה' את העולם לבעלותו על ידי בריאתו.
על-פי החסידות, יש לכך משמעות יותר עמוקה.
ימי המעשה מול שבת
כתוב1: "כי ששת ימים עשה ה'… וביום השביעי שבת". והמשמעות הפנימית של הדברים היא, שבששת ימי החול, הקדוש-ברוך-הוא עסוק, כביכול, בעניין נחות של קיום והחייאת העולמות, ואילו בשבת הוא חוזר ומתעלה למקום כבודו.
גם בני ישראל מצוּוִים להתנהג בצורה דומה. על ששת ימי החול, נאמר:2 "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" - יש לעסוק במלאכה גשמית מתוך כוונה לבצע את רצון ה' בעולם, ואילו ביום השבת תוצאות המלאכה עולות ומתקדשות.
עבודתם של בני ישראל בששת ימי המעשה, נקראת 'מלאכת בירור הניצוצות'. בגשמיות העולם מצויים ניצוצות קדושה אלוקיים משורש גבוה ביותר, שנפלו למטה, לתוך המציאות הגשמית. כאשר היהודי בא במגע עם דברים גשמיים לצורך עבודת ה', הוא מעלה את הניצוצות הללו לקדושה. בששת ימי החול הוא מלקט את הניצוצות, ובשבת הם מתעלים ושבים לשורשם ומקורם.
כך מתבצע הקניין
זהו הפירוש העמוק של "קונה שמים וארץ": יחסי בני ישראל והקדוש-ברוך-הוא הם, כביכול, יחסי מוכר וקונה. כאשר אדם רוצה לרכוש דבר-מה, עליו לתת למוכר כסף בתמורה, ורק לאחר מכן הדבר שייך לו.
כזה הוא גם היחס של אלוקים לעולמו:
הקדוש-ברוך-הוא "קונה שמים וארץ", בכך שתחילה, במשך ימות השבוע, הוא 'יורד' להחיות את העולם, וביום השבת הוא מקבל בתמורה את תוצאות עבודתם של בני ישראל - הניצוצות שהתבררו במשך השבוע. במילים אחרות: במשך ששת ימי החול, הקדוש-ברוך-הוא משלם, כביכול, וביום השבת הוא מקבל את התמורה. כך הקדוש-ברוך-הוא "קונה שמים וארץ".