למה לחשוש ל'דבר ריק'?
בסוף 'שירת האזינו' אומר משה רבנו לבני ישראל: "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם, אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם, וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"1.
והדברים תמוהים:
האם ייתכן שמישהו יחשוב כי שירה שאמר אדון הנביאים לבני ישראל לפני מותו, היא 'דבר ריק'? האם מצינו עוד מצוה שמשה חשש לגביה שמא מאן דהוא יאמר שהיא דבר ריק וחסר עניין?
לא לזנוח את הפשט
תורתנו היא תורה אלוקית עמוקה מִנִּי יָם, ואין לנו את היכולת להשיג את עומק סודותיה או להקיפה במלואה. לכן, מתוך ניסיון להתאמץ ולרדת לעומק סודותיה של התורה, מדרשיה וסודותיה, עלול אדם לזנוח את פשט הדברים שהם רק אפס קְצוֹתָם.
לכן מדגיש משה: "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם". כאשר בית-דין מקבלים עדות, הם אינם דנים לְמה התכוון העד במדרש וברמז, אלא מתייחסים לדבריו כפשוטם. כך גם כשאנו לומדים את התורה, עלינו לשים ליבנו בראש ובראשונה אל פשט המקראות, מתוך כוונה "לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".
גם אם הפסוק יכול להתפרש כמשל וכמכוון לסוד עמוק, חלילה להתייחס לפשט הכתובים כ'דבר ריק', ואין להזניח את פשט ציוויי התורה ומצוותיה.
לפי זה, דברי משה לא מתייחסים רק ל'שירת האזינו' אלא לכל מצוות התורה. ואכן מפורש בפסוק: "אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".
בחירה חופשית מלאה
עוד יש לפרש, כי 'שירת האזינו' אינה אזהרה או ברית, אלא עדות שמעיד הקדוש-ברוך-הוא, שתתקיים בין כך ובין כך. אדם עלול לחשוב: אם כל דברי השירה על החטאים, על העונשים ועל הגאולה, יתקיימו בכל מקרה, מה זה משנה אם אחטא או אקיים מצוות, הרי ממילא הכל כבר נכתב מראש?
על כך אומר משה: "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם, וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ".
העובדה שדברי השירה גלויים וידועים לפני הקדוש-ברוך-הוא אינה סותרת לכך שלאדם יש בחירה חופשית מלאה. ואם נקיים את מצוות ה', נזכה לאריכות ימים על אדמת ארץ ישראל. ואם לא נקיימן, דברי השירה אמנם יתקיימו, אבל בדור אחר.
דברים, פרק ל”ב, פסוקים מ”ו - מ”ז. ↩