דרשה
לשבת

מה כמוס באוצרות?

בחלק החמישי¹ של 'שירת האזינו' נאמר שהקדוש-ברוך-הוא רצה להיפרע מישראל ולכלות אותם - "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם, אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם"². והסיבה שלמעשה נמנע הקדוש-ברוך-הוא מלכלות את ישראל, היא "פֶּן יֹאמְרוּ (הגויים) יָדֵנוּ רָמָה, וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת"³.

לאחר מכן, מתוארת טיפשותם ורשעותם של הגויים⁴, ולבסוף מגיע החלק השישי⁵ של השירה, החלק בו הקדוש-ברוך-הוא נוקם באויביהם של ישראל, גואל את בני ישראל ומשיב אותם לארצם - "וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ"⁶.

בפתח החלק השישי, מופיע הפסוק הבא - "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי"⁷.

ונשאלת השאלה: מהו אותו דבר הכמוס באוצרותיו של הקדוש-ברוך-הוא, וכיצד קשור הפסוק הזה למהלך השירה כולה?

שורשי הגויים ותכונותיהם

ההסבר טמון בכך שבזמן הגלות, ידם של שונאי-ישראל רמה, ונראה כי הקדוש-ברוך-הוא בעזרם. זהו מצב שבו ייתכן שהגויים יקומו ויטענו - ראו את זכותנו וצדקתנו, וכיצד אפילו הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו מודה ביושר דרכנו. אך לאמיתו של דבר, אין כלל מקום לטענתם, ועלינו לזכור ששורשי הגויים ותכונותיהם נעוצים בעברם ובאבותיהם החוטאים.

כשאנו מביטים על הגויים, ורואים שהם נוחלים הצלחה וזוכים לשפע, עלינו לזכור כי "מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה, עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ וגו'"⁸. הענבים הם רמז למחשבות, והיין היוצא מהענבים מסמל את המעשים. אותם גויים הם זרע והמשך של סדום ועמורה, ולכן מעשיהם ויינם, גם אם הם נראים מוצלחים וטובים, מקורם באכזריות ובחטא - "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם, וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר"⁹.

נקמה באחת

אם כן, מדוע בכל זאת נוחלים הגויים הצלחה זמן רב כל כך, ומתי הקדוש-ברוך-הוא ייפרע מהם? על כך אומר הקדוש-ברוך-הוא: "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי". חטאיהם ואכזריותם של אותם גויים, צבורים וחתומים באוצרו של הקדוש-ברוך-הוא וממתינים לעת שתתמלא סאתם.

בבוא העת, הקדוש-ברוך-הוא ייפרע מאותם הגויים בבת-אחת, בלי שיהיו להם סיכוי או זכות להרים את ראשם - "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם".

נמצא, כי כל מה שכעת הקדוש-ברוך-הוא מאריך-אף כלפי הגויים, איננו מצִדקתם אלא כדי שבבוא הזמן יוכל להיפרע מהם ולכלותם לגמרי, לכן בינתיים הוא ממתין - "כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם, וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ"¹⁰.

1. דברים, פרק ל”ב, פסוקים כ”ו-ל”ג. ↩

2. פרק ל”ב, פסוק כ”ו. ↩

3. פרק ל”ב, פסוק כ”ז. ↩

4. "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה, וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה". ↩

5. שם, פסוקים ל”ד - מ”ג. ↩

6. שם, פסוק מ”ג. ↩

7. שם, פסוק ל”ד. ↩

8. שם, פסוק ל”ב. ↩

9. שם, פסוק ל”ג. ↩

10. שם, פסוק ל”ה. ↩