מה ראה משה מהר נבו?
בפרשת "וזאת הברכה" משה רבנו מברך את שבטי ישראל, וחלק ניכר מהברכות מתייחס לטיב הנחלות שינחלו השבטים. בחלק מהברכות, מתאר משה פרטים על נחלת אותו שבט, כמו "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן"1, "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ"2, "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ, וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל"3 ועוד.
משה ראה את ארץ ישראל רק מרחוק, מפסגת הר נבו. ממרחק שכזה, ספק אם אפשר לראות את גבולות הנחלות, ובוודאי שאי-אפשר לרדת לפרטים ולאיכויות של כל נחלה. אם כן, כיצד ידע משה את הפרטים ואת הדקויות הללו על נחלות השבטים?
ארבעה סוגי נבואה
להבהרת הדברים, נקדים כי יש לחלק את הנבואה לארבעה סוגים שונים. הסוג הראשון היא נבואה שכלית בהירה, בה הנביא מקבל את המסר האלוקי בצורה ברורה וישירה. הסוג השני הוא שהנביא מצליח לקבל את הנבואה רק בצורה של התלבשות המסר בדמיונו, בצורות שונות ובמשלים שונים. אפשרות נוספת היא, שהנבואה תופיע בשכלו והגיונו של האדם בתחילה, ולאחר מכן תוסיף ותופיע בדמיונו4.
הסוג האחרון היא נבואה מוחשית. דוגמאות לנבואות כאלו, הם שלושת המלאכים שראה אברהם אבינו בפתח אוהלו, וכן מעמד הר סיני, בו ראו בני ישראל את הקולות ואת הברקים.
לראות ולחוש
הפעם הראשונה בה נצטווה משה לעלות להר נבו, הייתה בפרשת פנחס, ככתוב: "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"5. מאותו היום ואילך, עלה משה להר נבו דרך קבע, וראה משם את הארץ6. ראייתו של משה לא הייתה ראייה טבעית אלא נבואית. ולא ראייה נבואית רגילה אלא נבואה מהסוג הרביעי, המוחשי.
משה ביקש: " אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ"7 בראייה מוחשית. לכן כדי לפייסו לפני מותו, זיכה אותו הקדוש-ברוך-הוא לראות את הארץ לכל פרטיה, בראייה נבואית מוחשית - "הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ"8.
כך, למרות שמשה אכן לא זכה להיכנס לארץ, הוא בהחלט זכה לחוש את הארץ, ולראותה בעיניו בצורה מוחשית וחיה לפרטי פרטים. כאילו הוא ממש מתהלך בה.
דברים, פרק ל”ג, פסוק י”ב. ↩
שם, פסוק י”ג. ↩
שם, פסוק י”ט. ↩
ראה ‘מורה נבוכים’, חלק שני, בתחילת פרק ל”ו. ↩
במדבר, פרק כ”ז, פסוק י”ב. ↩
זאת לשיטת האברבנאל, שהציווי בפרשת פנחס והציווי בפרשתנו הם ציוויים שונים. ואילו לשיטת הרמב”ן מדובר בציווי על עלייה להר העבָרים פעם אחת בלבד, לפני מותו. ↩
דברים, פרק ג’, פסוק כ”ה. ↩
שם, פרק ל”ד, פסוק ד’. ↩