מה ההבדל בין 'לקחי' ל'אמרתי'?
'שירת האזינו' מורכבת משישה חלקים. החלק הראשון, מ"האזינו השמים" ועד "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל", הוא הקדמה. הפסוקים שמ"הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת" ועד "וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" עוסקים בחסדים שהקדוש-ברוך-הוא גמל עִמנו. מ" וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" עד "וַתִּשְׁכַּח אֵ-ל מְחֹלֲלֶךָ" הפסוקים מתארים את חטאיהם של בני ישראל. ואילו בפסוקים הבאים, מ"וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ" עד "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב… יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה", מתוארים העונשים העתידים לבוא על החוטאים.
החלק החמישי, מ" אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם" עד "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם, וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר", עוסק במחשבה שחשב הקדוש-ברוך-הוא לכלות את ישראל, ומדוע נמנע מכך בסופו של דבר. החלק החותם את השירה, מ" הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי" ועד סוף השירה מדבר על נחמתם וגאולתם של ישראל, ועל הנקמה באויביהם.
בפתח הדברים, משה פונה אל השמים ואל הארץ: " הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי". אלא שכלפי השמים, אמר משה "האזינו!" בלשון ציווי, ואילו כלפי הארץ אמר "ותשמע" ממילא. מה פשר השוני בין שתי הלשונות?
גם הפסוק הבא לא עוסק בתוכן הדברים עצמם, אלא הוא מעין בקשה של משה ש" יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כטל אִמְרָתִי". מה הם 'לִקחוֹ' ו'אִמרתו' של משה? ומדוע האחד נמשל למטר, והשני לטל?
'שמים וארץ' כמשל
ההסבר הוא, ש'השמים' הם משל למנהיגי העם ולזקניו, שבמעלתם ושלימותם הם דומים ל'שמים', והם גם משפיעים על אלה שתחתיהם ומנהיגים אותם. ואילו 'הארץ' היא משל להמון העם, המושפע ממנהיגיו - 'השמים'.
בדומה לכך, כאשר הנביא ישעיהו מנבא על נפילתה של בבל, הוא ממשיל את מלכות נבוכדנצר לשמים, ואת עמו לארץ - "על כן שמים ארגיז, וְתרעש הארץ ממקומה, בְּעֶבְרַת ה' צבאות וביום חרון אפו"1.
משה מדבר אל זקני העם ושוטריו העומדים לפניו, ומבקש מהם להקהיל את העם ולהאזין לדברו. כאשר יאזינו השמים, כלומר מנהיגי העם, ממילא גם המון העם ישמעו את הדברים - "ותשמע הארץ אמרי פי".
התורה 'לוקחת' את הנפש
גם הפסוק הבא - "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי" - נֶחְלָק לשניים, ומתייחס למנהיגים מצד אחד, ולהמון העם מצד שני, ומורה על החילוק ביניהם בלימוד תורה בכלל, ובלימוד דברי השירה בפרט, שהכל תלוי במעלתו של המקבל ובכלים שיש לו, כדי להבין ולהשיג את מה שהוא שומע.
למנהיגי העם וזקניו - "יערוף כמטר לקחי". הבנת הדברים והלימוד, יֵרדו עליהם בשפע רב כמטר. בפסוק זה התורה נקראת "לקח", כמו בפסוק "כי לֶקַח טוב נתתי לכם, תורתי אַל תעזובו"2. התורה נקראת כך מפני שהיא 'לוקחת' ומושכת אחריה את נפש האדם. בשונה מחוקי מדינות בהם הדברים מתקבלים אצל העם מפני ההכרח ויראת העונש, הרי בתורה עצם דברי התורה וחוכמתה מושכים אחריהם את הנפש, גם ללא איומים ועונשים.
אצל המון העם, בשונה ממנהיגיו, דברי משה אינם מובנים בכל עומקם, ומה שנשמע באוזניהם היא רק אמרתו החיצונית ולכן נאמר בחלק השני של הפסוק 'אִמְרָתִי'. ולכן, גם השפע שמגיע אליהם, הוא כפי הבנתם, שאינו רב כמו מטר אלא מועט ודל כמו טל. "תזל כטל אמרתי".