אימות וזיהוי
פרשתנו פותחת בסיפור חלומות פרעה על שבע הפרות ושבע השיבולים הרעות והטובות. חלומות שלפי הפתרון של יוסף, מלמדים על שבע שנות שׂוֹבע ושבע שנות רעב שעתידות לבוא על מצרים.
בזכות פתרון החלומות, יוסף מתמנה ל'משנה למלך מצרים' ומופקד על ביצוע התוכנית לכלכלת מצרים בשנות הרעב, ואף ממלא תפקיד מכריע בהצלת כל העולם מהרעב.
הרעב הקשה מכה גם בארץ כנען, ויעקב שולח את בניו למצרים כדי להביא משם תבואה ומזון. עם בואם למצרים, בני יעקב מובאים לפני יוסף - ובפגישתם, יוסף מזהה אותם, אך הם אינם מזהים אותו.
פרשני המקרא נדרשים לתמיהה, מדוע יוסף הכיר את אחיו, ואילו הם לא הכירו אותו. רש"י מצטט בהקשר זה את דברי התלמוד1 שיוסף נפרד מאחיו כאשר עדיין לא צמח לו זקן, ואילו בעת פגישתם כבר הייתה לו 'חתימת זקן' - ולכן הם לא זיהו אותו.
אך ההסבר הזה דורש ביאור: האם 'חתימת זקן' גורמת שינוי משמעותי כל-כך במראהו של אדם, עד שכל אחיו לא יזהו אותו?
מפרשי התורה מציעים תשובות שונות לשאלה זו, ואחת התשובות המקובלות2 היא שהאחים לא תיארו לעצמם שיוסף אחיהם שנמכר כעבד לישמעאלים, יהפוך לשליט מצרים. לכן הם לא העלו בדעתם אפשרות שהאיש שלפניהם הם עומדים הוא יוסף.
רמה לא מוכרת
האדמו"ר הזקן, מסביר על פי גישת החסידות, שאי הזיהוי והזיהוי של יוסף ואחיו, מתנהלים ברובד הרוחני של העניין.
לפי תורת החסידות, לכל דבר גשמי בעולם הזה, יש שורש ומקור רוחני עליון. מכאן, שכאשר אדם מגיע לעמדה של כוח ושליטה בעולם הזה, ברור ששורשו הרוחני נעלה וגבוה במיוחד.
כיוון שכך, אחי יוסף "לא הכירוהו" - הם לא הכירו במעלתו הרוחנית הגבוהה של יוסף, וחשבו ששורש נשמתו הוא בדרגה רוחנית של 'ירידה', ככתוב3: "ויוסף הורד". לכן סברו כי לא ייתכן שיוסף טיפס ועלה ממצב של עבדות למעמד של מלכות.
דווקא חומריות
בנו של האדמו"ר הזקן, הרבי האמצעי, מוסיף עומק לדברים4:
הדרך של השבטים בעבודת ה', חותרת לניתוק מגע ופרישות מקסימלית מהתעסקות בענייני העולם. לכן הם בוחרים את רעיית הצאן כעיסוק למחייתם, כי לדעתם עיסוק במשא ומתן ובמסחר, עלול להוות מכשול לעבודת ה' רצויה. ואילו יוסף חותר להחדיר קדושה בכל מקום ולהפוך את החול לקודש.
לכן האחים לא מזהים את יוסף. הם לא מעלים בדעתם אפשרות של צדיק המסוגל לעסוק בענייני העולם ברמת מעורבות של 'משנה למלך מצרים' המפקד על מבצע ההזנה העולמי, וכל זה לא מונע ממנו להישאר במעלתו הרוחנית המקורית.