דווקא בנימין
במהלך הדין ודברים שמתנהל בין יוסף לאחיו, האחים מספרים לו את מטרתם בירידה למצרים - להביא מזון לאביהם ולאחיהם הקטן שנמצאים בארץ כנען מוכת הבצורת. יוסף טוען שאינו מאמין להם, ודורש מהם לספק לו הוכחה בדמות הורדת האח בנימין למצרים.
בנימין מגיע למצרים, ויוסף זוכה לפגוש את אחיו היחיד מאימו, אותו לא ראה עשרים ושתיים שנה. המפגש מרגש אותו, והוא יוצא לחדר צדדי כדי לתת פורקן לרגשותיו ולבכות. יוסף מתעשת מהר, חוזר אל אחיו, עורך להם סעודה גדולה ומשלח אותם לדרכם.
מיד לאחר מכן, הוא שולח את עבדיו להחביא בין חפציו של בנימין את גביע הכסף המיוחד שלו. אנשי יוסף משיגים את האחים, עורכים חיפוש בשקיהם ומוצאים את הגביע אצל בנימין.
ונשאלת השאלה: מה עומד מאחורי מעשיו של יוסף? מדוע הוא לא חשף את זהותו בפני האחים מיד עם בואו של בנימין?1 ולמה בחר יוסף להטמין את גביע הכסף שלו דווקא בתיק של בנימין?2
ה'בינונים'
תורת החסידות מבארת כי דרגתו הרוחנית של יוסף היא "צדיק עליון", הבחינה ממנה נמשכו נשמות הצדיקים. ואילו דרגתו של בנימין היא "צדיק תחתון", הבחינה של נשמות ה'בינונים'.
בספר התניא3, ספר היסוד של חסידות חב"ד, האדמו"ר הזקן מגדיר מחדש את המושגים השגורים של 'צדיקים', 'רשעים' ו'בינונים'.
מקובל לחשוב שההגדרות הללו מתייחסות בעיקר למעשיו של האדם. לפי זה, מי שרוב מעשיו טובים - מוגדר צדיק, רובם שליליים - רשע, חצי-חצי - בינוני. אך לפי ה'תניא' מדובר בעיקר במצב נפשי. 'צדיק' הוא מי שנפשו האלוקית ויצרו הטוב שולטים בו. 'רשע' הוא מי שנפשו הבהמית והיצר הרע שולטים עליו, ואילו 'בינוני' הוא מי שהמאבק בין שתי הנפשות שלו טרם הוכרע, אך מבחינה מעשית הוא לא עובר שום עבירה. ועל כל אדם לשאוף להיות 'בינוני'.
התעוררות ומאמץ
יוסף, ה'צדיק עליון', מעניק לנשמות של כולנו, שמקורן בדרגת 'צדיק תחתון', את 'גביע הכסף'. 'גביע' הוא כלי המיוחד ליין, שמטרתו היא "לשמח אלוקים ואנשים"4, ו'כסף' הוא מלשון כיסופים והשתוקקות. אצל הצדיקים, השמחה שמלאה בכיסופים לקדוש-ברוך-הוא, קיימת באופן טבעי. ואילו אצל ה'בינונים', השמחה והכיסופים כרוכים במאמץ והשקעה, ואת הכוחות הדרושים לכך הם מקבלים מ'יוסף'.