למה דווקא גביע?
יוסף שיורד למצרים כעבד חסר כל, מוצא את עצמו, לאחר תקופה, 'משנה למלך מצרים'. בגיל שלושים1 הוא מאייש משרה המרכזת בידו כוח עצום, ומנהל את אגירת וחלוקת המזון למצרים ולכל העולם.
בשיאו של הרעב, משפחת יעקב אבינו בארץ כנען נואשת למזון. אחי יוסף יורדים למצרים ונפגשים עם יוסף, אותו הם לא מזהים. יוסף מתייחס אליהם בחשדנות, ודורש מהם להביא את אחיהם הקטן בנימין, כהוכחה לאמינות הסיפור שלהם על מטרת ביקורם.
יוסף רואה את בנימין - ורגשותיו מציפים אותו, אך הוא בוחר 'להמשיך את המשחק'. הוא משלח את האחים לדרכם, ומְצַוֶה למשרתו להטמין את גביע הכסף בשקו של בנימין. אנשיו של יוסף רודפים אחרי האחים, ומגלים את הגביע בתרמילו של בנימין.
מפרשי התורה2 מאריכים לדון במניעים של יוסף בסיפור האשמת בנימין בגניבה ושאר האירועים. ואחת השאלות היא: מדוע בחר יוסף להסתיר בשקו של בנימין דווקא את גביע הכסף שלו, ולא חפצי ערך אחרים?
לשמר את הזהות
תורת החסידות מלמדת אותנו למצוא בכל פרט בסיפורי התורה תוכן רב עם מסרים לחיים האישיים והמעשיים שלנו.
האדמו"ר הזקן מפרש את הטמנת גביע הכסף בשקו של בנימין בשליחותו של יוסף, כהענקת כוח רוחני מיוחד. יוסף הצדיק חזה ברוח הקודש את גלות בני ישראל במצרים, והיה מודע לאתגרים האדירים שיעמדו בפני צאצאיו וצאצאי אחיו.
יוסף מאמין שהדרך לשמר את עם ישראל מלהיטמע בין המצרים ולהימנע מאבדון, היא להטביע חותם זהותי עמוק בכל אחד ואחת מבני ישראל. לכן הוא מטמין בשקו של בנימין את גביע הכסף, שמשמעותו הסמלית היא רגשות של כיסופים ותשוקה לאלוקות.
כוח לכל אחד
בהטמנת גביע הכסף, יוסף שותל בנפשו של בנימין את רגשות הכיסופים והאהבה. בכך ניתן לבני ישראל הכוח לשמור על זהות נבדלת במהלך הגלות הקשה, להתגבר על ניסיונות שִעבּוד ורדיפה אכזריים, לצאת ממצרים שהייתה בית הכלא הגדול בהיסטוריה, לקבל את התורה בהר סיני, ולהתחיל את המסע לארץ אבותיהם הנכספת.
בכל לב יהודי טמון 'גביע כסף' קטן. עלינו להתבונן בכך ולעורר את רגש הכיסופים והגעגוע למהות השורשית שלנו. כך נהיה חדורים ובטוחים בכוחות שניתנו לנו, לקרב את גאולתנו הפרטית - שתביא גם לגאולה הכללית של עם ישראל.