דרשה
לשבת

מה הצורך בכפילות הכפולה?

בסוף הפרשה, מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא את משה את הציווי האחרון: "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ… וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ, כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו"¹.

ונשאלת השאלה:

מדוע הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה "וּמֻת בָּהָר", ומיד לאחר-מכן שב ואומר "וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ"? האם אין זו כפילות מיותרת?

גם בנימוק שנותן הקדוש-ברוך-הוא למותו של משה, נראה שיש כפילות מיותרת. בתחילה נאמר: "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן"², ולאחר מכן: "עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". האם אין כאן חזרה על אותו הדבר?

שתי סיבות - הגלויה והנסתרת

הפרשנות המקובלת היא, שהחטא שבגינו משה לא נכנס לארץ, היה ב'מי מריבה', כאשר היכה בסלע במקום לדבר אליו. ואכן לפי הפשט, זה החטא שבו תלתה התורה את עונשו של משה. ואולם זהו חטא קטן יחסית, שלא ראוי לקבל עליו עונש כל-כך חמור. לכן נראה, שחטא זה נכתב רק לכבודו של משה, כדי להסתיר על החטא האמיתי שבגינו לא נכנס לארץ - חטא המרגלים³.

בחטא המרגלים, הוסיף משה למרגלים שאלות וחקירות מדעתו. "וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב"⁴. "וּמָה הָאָרֶץ, הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה"⁵. כוונתו של משה הייתה טובה, כדי שכאשר בני ישראל ייכנסו לארץ ויכבשו אותה, הם יכירו איזה חסד גדול הפליא אִתָּם הקדוש-ברוך-הוא. אך למעשה, הדיווח שמסרו המרגלים פעל את ההיפך, והמיס את לבב העם. וכך יצא שבעקיפין היה למשה חלק בחטא המרגלים.

בדומה לכך, חטאו של אהרן היה בחלק שנטל (בשגגה) בחטא העגל⁶, אך התורה תלתה גם את עונשו של אהרן בחטא 'מי מריבה', כדי לשמור על כבודו.

לכך רומזת הכפילות בפסוקים אלה: "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן" - זוהי הסיבה הגלויה. אך ישנה גם סיבה נסתרת, מהותית יותר: "עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - משה בחטא המרגלים, ואהרן בחטא העגל.

יחד עם דור המדבר

זו גם הסיבה לכך שבציווי על משה למות, הקדוש-ברוך-הוא מוסיף ואומר: "וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" - "עַמְּךָ" אשר הנהגת והוצאת ממצרים, מת כולו במדבר בעקבות חטא המרגלים. ומכיוון שגם לך היה חלק בחטא זה, ראוי שתיאסף אליהם, ויישאר גופך במדבר ביחד עם גופותיהם. בדיוק כפי שקרה לאהרן אחיך שנאסף אל עמיו במדבר, בעבור חלקו בחטא העגל. דור המרגלים נקראו 'עַמו של משה' מפני שהוא סיבב את מיתתם במדבר, גם אם היה זה מתוך כוונות טובות ורצויות.

וכמובן, ההשוואה וההיאספות הם רק לעניין מקום קבורת הגוף. אך ברור שלעניין הנפש, יש בין משה ואהרן הצדיקים, לחוטאים - הבדל תהומי, אלה [משה ואהרן] לחיי העולם הבא, ואלה [החוטאים] לַחֲרָפוֹת ולְדִרְאוֹן עולם⁷.

1. דברים, פרק ל”ב, פסוקים מ”ט - נ’. ↩

2. שם, פסוק נ”א. ↩

3. ראה גם בדרשה לפרשת ‘חוקת’ - “כבודם של משה ואהרן”, וראה גם לעיל בפרשת ‘דברים’ בדרשה “בין משה לשאר העם”. ↩

4. במדבר, פרק י”ג, פסוק י”ח. ↩

5. שם, פסוק כ’. ↩

6. ראה גם בדרשות לפרשת ‘כי-תשא’. ↩

7. על פי לשון הפסוק, דניאל, פרק י”ב, פסוק ב’. ↩