מכה הרסנית
המכה האחרונה שמופיעה בפרשתנו היא מכת ברד. הייתה זו אמנם מכה קשה והרסנית ביותר, אך לכאורה התיאור של מכה זו בתורה, דרוש ביאור. נאמר: "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ". ונשאלת השאלה: איזו מגיפה הייתה במכת ברד? ומה פירוש המילים "אל לבך"? האם מכת ברד אכן הייתה שקולה כנגד כל המכות?1
עוד צריך הסבר: מה פשר הפסוקים - "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה, כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ, כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה"?2
פתיחה לארבע מכות
ההסבר לכך הוא, כי הפתיחה שמקדים הקדוש-ברוך-הוא למכת ברד, היא למעשה פתיחה לכל ארבע המכות האחרונות, שמטרתן היא להוכיח לפרעה את כוחו העל-טבעי והבלתי מוגבל של בורא העולם ומנהיגו, ככתוב: "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ".
עד עכשיו, ה' לא היכה את פרעה עצמו, כדי שפרעה יחזק את ליבו, ובני ישראל יֵצאו ממצרים באותות ובמופתים3, אבל כעת החסינות שהייתה לפרעה נגמרת, והוא לוקה בדיוק כמו כולם. ואכן, בארבעת המכות האחרונות ברד, ארבה, חושך ובכורות4, הקב"ה שלח את מגפותיו בפרעה עצמו, והשיא הגיע ממש אל ליבו של פרעה, במות בנו הבכור.
יש לפרעה מה להפסיד
פרעה אכן כורע תחת עול הברד, ומתחנן אל משה ואהרן: "הַעְתִּירוּ אֶל ה', וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱ-לֹהִים"5. משה עונה לפרעה: "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ, יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם"6 - כלומר, אני יודע שעוד לפני שאפרושׂ את כפיי אל ה' ואבקש שהמכה תיפסק, "תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִים7" - אתם כבר יראים מפניו.
אך משה יודע שלפרעה יש 'בעיה קטנה', שלעיתים הוא שוכח מהצרות רגע לאחר שהן נגמרות, ולכן הוא מסיים את דבריו בתוכחה קצרה מפני כבוד המלכות, אך נוקבת: "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה, כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ, כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" - ייתכן שאחרי שייגמר הברד, אתה פרעה, תחשוב שאין לך יותר מה להפסיד, כי כל התבואה כבר נפגעה, אך ראוי שתזכור שאמנם הפשתה והשעורה נוכו ונהרסו, כי השעורה הייתה רכה וחלשה, ולפשתה היה קנה קשה שנשבר מפני הברד. אך החיטה והכוסמת עדיין לא צמחו, הן 'אֲפִילֹת' - מאחרות לצמוח והינן עדיין באפֵלת הקרקע, כך שלקדוש-ברוך-הוא יש עדיין במה להיפרע ממך.
כפי שפירש רש”י. ↩
שמות, פרק ט’, פסוקים ל”א-ל”ב. ↩
ככתוב: "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ” (פרק ט’, פסוק ט”ז). ↩
המוכרות בראשי-התיבות “באח”ב”. ↩
שם, פרק ט’, פסוק כ”ח. ↩
שם, פרק ט’, פסוק ל’. האברבנאל מפרש כדעת האבן עזרא (שם) שהמילה "טרם" אינה דבוקה למילה "תיראון”. ↩
לפי זה, כאשר פרעה אמר: "הַעְתִּירוּ אֶל ה', וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱ-לֹהִים", משה דייק בתשובתו: “טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִים". כלומר, אין אלו קולות של עוד אלֹהים אחד מיני רבים שעובדי עבודה-זרה עובדים, אלא “ה’ א-לֹהים” שהוא הא-ל האחד והיחיד. ↩