דרשה
לשבת

למה השאלה והתשובה מופיעות פעמיים?

בהתגלות האלוקית בסנה, כאשר הקדוש-ברוך-הוא ביקש להטיל על משה רבינו את השליחות הגדולה להוציא את בני ישראל ממצרים, משה סירב בנימוק שהוא כבד-פה וכבד-לשון, ולכן לא יוכל לעמוד ולדבר לפני פרעה. בתשובה ענה לו הקדוש-ברוך-הוא שישלח אִתו את אהרן שיהיה לו לפֶה. ואכן, משה ואהרן מתייצבים בפני פרעה ביחד, כפי שציווה ה'.

למרבה הפלא, כאשר הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶּה את משה לשוב ולדבר בפני פרעה, משה חוזר על אותה טענה בדיוק - "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה': הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה". התמיהה גדֵלה לאור העובדה שהקדוש-ברוך-הוא מצידו עונה בדיוק את אותה תשובה שענה בפעם הקודמת - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ"¹. מה פשר הכפילות?

בהמשך הדברים מסופר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת"². ונשאלת השאלה: למה שפרעה יבקש ממשה ואהרן מופת, הרי הוא שלח אותם מעל פניו, ולא היה מעוניין כלל לשמוע את דבריהם או לצְפות באותות ובמופתים שלהם?

בנוסף, נדרש ביאור: מדוע האות נעשה דווקא על ידי מטהו של אהרן ולא על ידי משה?

שתיקה שמעוררת יראה

ההסבר לכך הוא, כי כאשר משה אומר "הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה", הוא כבר יודע שאהרן ילך אִתו וידבר במקומו. הטענה של משה היא אחרת: הרי אני בא אל פרעה כמנהיג עַם ישראל, ודורש להוציא את בני ישראל ממצרים. ואיזה ביזיון הוא זה שמושיען של ישראל, אינו מסוגל אפילו לדבר כהלכה. ואם כן - "איך ישמע אלַי פרעה"?

על כך עונה הקדוש-ברוך-הוא למשה: "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ" (כלומר, כמו שהאלוקים מכה את פרעה ומצווה עליו מה לעשות, אך אינו מדבר עימו ישירות, כך תהיה אתה ביחס לפרעה, שלא תדבר עם פרעה באופן ישיר; ואמנם אהרן אחיך לא יהיה ביחס כזה לגבי פרעה, אך יהיה לגביך כנביא שמקבל את השפע הנבואי מאת האלוקים ואומר אותו לבני אדם, וכך אהרן יקבל את הדברים ממך ויגיד אותם לפרעה). בניגוד לחשש שלך שהמצריים לא יכבדו אותך, ההיפך הוא הנכון. הרי המצריים יודעים שאתה הוא המנהיג, ואהרן פועל על פי דבריך. כשתבואו לפני המצריים, הם יראו בך כביכול את האלוקים שמכה אותם, ואהרן הוא נביאך שנשלח לדבר אליהם בשמך. נמצא, שדווקא בזכות שתיקתך - תִגדל יראתם מפניך.

שמירה על כבודו של משה

וזהו ההסבר מדוע פרעה יבקש "מופת": בעוד ש"מופת" הוא ראָיה חזקה וברורה, פירוש המילה "אות" הוא סימן בעלמא. פרעה דורש ממשה ואהרן להוכיח ב"מופת" שהם אכן מדברים בשמו של אלוקיהם, ואינם חרטומים כמו שיש לו במצרים בשפע. זהו פירוש הדברים "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת" - תנו מופת שיעיד שאתם אכן שליחיו של אלוקיכם.

ואולם הקדוש-ברוך-הוא נותן בכוונה בידיהם של משה ואהרן "אות" ולא "מופת", כדי שגם חרטומי מצרים יוכלו לעשות כך בלהטיהם, והדבר יחזק ויכביד את ליבו של פרעה. זו גם הסיבה לכך שהאות נעשה על ידי מטהו של אהרן ולא על ידי משה, כדי שהכבוד של משה ומטהו לא ייפגעו, ולא יחול פיחות ביראתם של המצרים מפניו.

1. שמות, פרק ז’, פסוק א’. ↩

2. שם, פסוקים ח’-ט’. ↩