למה ההבדלה כל-כך חשובה?
לאחר שפרעה ועמו לקו בכמה מכות, פרעה ניסה בכל כוחו להתחמק מפגישה נוספת עם משה, שבוודאי תמיט עליו עוד מכה. לכן הוא תכנן לצאת מהארמון מוקדם בבוקר, בתקווה שמשה לא ימצא אותו. אך כצפוי, שום תכסיס לא הועיל לפרעה, והקדוש-ברוך-הוא ציווה את משה: "הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה"1.
הפעם משה מזהיר את פרעה, שאם לא ישלח את בני ישראל מארצו, תבוא על מצרים מכת ערוב, כלומר סוגים רבים של מזיקים ובעלי-חיים טורפים שבאים בערבוביא.
המיוחד במכת ערוב הוא, שבמכה זו מפורש לראשונה שה' הבדיל בין ישראל ובין מצרים - "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ". ונשאלת השאלה: מדוע דווקא על הבידול של ארץ גושן משאר הארצות, אומר משה: "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"? לכאורה עצם העובדה שה' עושה דין עם המצריים ומכה אותם, היא הוכחה מושלמת "כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", ולמה הדבר נאמר רק בעקבות ההבדלה בין מצרים לארץ גושן?
הוכח: יש השגחה פרטית
כפי שהוסבר בדרשה קודמת, שלוש המכות ערוב, דבר ושחין, נועדו להוכיח לפרעה שהקדוש-ברוך-הוא משגיח על כל המתרחש בארץ. אכן, מכת ערוב היא הוכחה לגדולתו ולכוחו של הקדוש-ברוך-הוא, ואולם דווקא העובדה שהקדוש-ברוך-הוא הֵגֵן על בני ישראל, והבדיל בינם לבין המצריים, מעידה כאלף עדים על השגחתו על העולם, ובמיוחד על ישראל עמו, ושהוא מנהיג כל דבר בעולם כרצונו - "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
תום השעבוד
בהקשר זה, הקדוש-ברוך-הוא אומר: "וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ, לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה"2 - במכת ערוב, משהו בהתנשאות ובעקשנות המצרית נסדק. זה היה השלב שבו פרעה והמצריים הבינו שבני ישראל הם עַָם נבחר, שהקדוש-ברוך-הוא משגיח עליו בהשגחה פרטית, ולא כדאי להתעסק אִתו.
למעשה, ברגע זה השעבוד הסתיים. בני ישראל אמנם עדיין לא יצאו ממצרים, אבל פרעה כבר מוכן לתת להם להיות בני חורין במצרים עצמה - "וַיֹּאמֶר, לְכוּ זִבְחוּ לֵא-לֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ"3.
"לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה" - מחר בני ישראל סוף-סוף ייפדו וישתחררו מעול השעבוד המצרי, וכך יתרחש עוד שלב חשוב מאד בדרך ליציאת מצרים.

