צמצומים והתאמה
התורה מתארת את אברהם אבינו כ"זקן בא בימים". ונשאלת השאלה: מה פשר התארים הללו? והאם אין כאן כפילות לא נחוצה?
הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם באמצעות שני שמותיו הקדושים, שם הוי"ה (הנכתב י-ה-ו-ה) ושם אלוקים, שכל אחד מהם מבַטא כוח ודרך פעולה שונים. השפעת האור והשפע באה באמצעות שם הוי"ה, ואילו שם אלוקים מבטא את הכוח שמתאים ומצמצם את ההשפעה לפי יכולת ההכלה של מקבל השפע.
את ראשית הבריאה, עשה הקדוש-ברוך-הוא באמצעות שם אלוקים, מה שאִפשר לברוא נבראים גשמיים מוגבלים, שלאו דווקא משקפים את המהות האמיתית שלהם, שהוא - האור הרוחני הנובע ממקור אינסופי.
אין נברא שיכול לעמוד בפני האור האלוקי במלוא עוצמתו. כשם שאם נעפיל לפסגת האוורסט, נסבול ממחסור בחמצן יותר מאשר בעָמדנו על קרקע מישורית, כך ללא צמצום וסינון נכון, האור האלוקי לא יורגש אצלנו כשפע, אלא דווקא כחוסר, בגלל אי היכולת שלנו להכיל אותו.
ונשאלת השאלה: הרי בעולמות עליונים מאירה רמת קדושה גבוהה לאין שיעור מאשר בעולם הזה, שבו האור האלוקי מוסתר, ואם כן, כיצד מסוגלת הנשמה בעודה למעלה להכיל את העוצמה הרוחנית - מבלי לאבד את מציאותה?
בגדים מיוחדים
מוסבר על כך בחסידות, כי זו הסיבה לכך שהקדוש-ברוך-הוא שולח את נשמות ישראל להתלבש בגופים גשמיים בעולם הזה. דווקא על ידי קיום המצוות תוך שימוש בדברים גשמיים, אנחנו יוצקים לעולם הזה תוכן רוחני, משפיעים בו אור אלוקי ו'מלבישים' את הנשמה ב'בגדים' המאפשרים לה, בשובה למעלה, להכיל עוצמה רוחנית גבוהה יותר.
הדבר אפשרי, כי דווקא האורות העליונים ביותר ירדו לחלקים הנחותים ביותר בבריאה. כשאנחנו מסבים עור פרה לתשמיש קדושה כתפילין, הנשמה זוכה ל'לבוש' רוחני נעלה ביותר הנמשך ממקור גבוה מאוד, שהוא השורש של המציאות הגשמית.
לחיות עם הזמן
זו משמעות דברי התורה כי בשנים שקדמו להסתלקותו מהעולם, אברהם אבינו היה "זקן בא בימים". כלומר, נשמתו זכתה למירב הלבושים שניתן להשיג בעולם הזה, כי מידי יום ביומו הוא קיים עוד מצוה1, בהתאם לייחודיות של אותו יום, והמצוה המיוחדת שנדרש לקיים ביום ההוא.
עלינו ללמוד מכך "לחיות עם הזמן"2. בכל נקודת זמן יש לזהוֹת ייחודיות, לשאוף לנצלה, ולבצע את המצוות האקטואליות לאותו יום חול, שבת או חג. בנוסף, בכל יום נלמד את הקטע היומי מפרשת השבוע (ביום ראשון, מתחילת הפרשה עד 'שני', וכן הלאה) ונשתדל לחיות עם התכנים האלה גם ברמה התוכנית-תודעתית וגם ברמה המעשית, בקיום המצוות שיעניקו לנשמתנו 'לבושים'. כך נבצע את השליחות, לשמה ירדה נשמתנו לעולם.