מילים מיותרות?
פרשת השבוע עוסקת בהתרחשויות בחייו של אברהם אבינו לאחר מות שרה אשתו: פרשת קבורתה, והשליחות שמטיל אברהם על עבדו אליעזר למצוא שידוך הולם לבנו יצחק.
בהקדמה לתיאור השיחה, בה אברהם משביע את אליעזר שיבצע את המשימה בשלימות, נאמר שאברהם הוא "זקן" ואף "בא בימים". ונשאלת השאלה: לשם מה יש צורך בהוספה "בא בימים" לאחר שכבר נאמר "ואברהם זקן", האם אין כאן כפילות מיותרת?
תורת נצח
אחת מנקודות היסוד העומדות בליבת תורת החסידות, היא התפיסה כי התורה היא נצחית1, וכל אות, מילה, פסוק ופרשה בתורה - הם רלוונטיים תמיד, בכל מקום ובכל זמן. לכן, יהודי הלומד תורה, אמור לחפש ולמצוא מסר והוראה לחיי היום-יום גם בסיפורי התורה.
הדברים אמורים במיוחד לגבי התיאורים המפורטים של התורה על האירועים שהתרחשו בחייהם של אבות האומה. לא מדובר בפרקי היסטוריה בלבד, אלא הדברים מכילים מסרים והוראות משמעותיות לכל אחד ולכל אחת.
לנצל כל רגע
בתלמוד2 נאמר שהמשמעות האמיתית של המילה "זקן", לא מתייחסת לגיל מופלג - אלא זקן הוא "זה שקנה חוכמה". לכן, גם אדם צעיר יכול להיות 'זקן' מנקודת המבט הערכית המיוחסת לאנשים זקנים, שהחוויות אותן עברו בחייהם הפכו אותם לבעלי חכמת חיים. אם כן, 'זִקנה' היא חוכמה ויישוב הדעת.
הסיבה לכך שאברהם אבינו היה זקן, כלומר חכם ומיושב בדעתו, נבעה גם מהעובדה שהיה "בא בימים" במובן זה שבכל יום ויום קיים את המצוות שהיה עליו ליישם באותו יום. יישוב הדעת של אברהם, בא כתוצאה מכך שהוא ניצל וחי כל יום בצורה מיטבית, ואף יום במשך כל חייו לא חלף בבטלה. אברהם ידע לייקר ולהעריך כל דקת חיים בעולם הזה, וראה בכל יום ובכל שעה הזדמנות נוספת לקיים את הרצון האלוקי, וליצוק בימיו תוכן שיהפוך את הזמן החולף לנצחי.
המסר הוא, שבסיומו של כל יום, צריך כל אדם לערוך חשבון נפש כנה, לסכם את מעשיו במשך היום, ולהחליט שיום המחר יהיה יותר טוב ויותר שלם. כך נזכה לנצל כראוי כל רגע וכל יום, ולמלא את הייעוד לשמו ירדה נשמתנו לעולם, ולהיות 'באים בימים'.