תענוג וגעגוע
תורת החסידות מלמדת כי בנשמתו של כל יהודי קיימת אהבה אינסופית לקדוש-ברוך-הוא, וכל יהודי צריך לעורר בנשמתו את אש האהבה - ובעזרת התשוקה לדבוק בה' יתברך, לקיים את מצוות ה' בהתלהבות ובחיות.
באהבת ה' יש סוגים שונים, ובדרך כלל רמת האהבה של היהודי נגזרת ממעמדו ומצבו הרוחני. כאן נתמקד בשתיים מן האהבות - אהבה בתענוגים1 והתעוררות התשובה.
יהודי שמדרגתו הרוחנית גבוהה והוא זוכה להשיג דרגות אלוקיות נשגבות, יוכל להגיע ל'אהבה בתענוגים', כי הוא מתענג מ"קִרבת אלוקים ותענוג רוחני". וככל שהוא מעמיק ומשיג יותר בגדולת ה', אהבתו גוברת יותר ויותר.
אהבה של התעוררות תשובה, מייצגת תנועה נפשית הפוכה. גם אצל יהודי שנפל בתאוות היצר ונכשל פעם אחר פעם - ישנם זמנים שבהם הוא מבין ומפנים את הניתוק מאלוקות בשל ההליכה בדרכים עקלקלות. וההכרה הזו גורמת לכיסופים וצימאון לאלוקות. זו אהבה שנובעת דווקא ממרירות, מתוך כאב על המרחק של נשמתו ממקורה ושורשה הרוחני.
דרך מסוכנת
כאמור, אין די בהתעוררות האהבה. המטרה היא לרתום את האהבה ליישום הכוונה העליונה בפועל בלימוד התורה, עבודת הלב - זו תפילה, וקיום המצוות בהידור.
באופן מסוים, דווקא התעוררות האהבה לה', יכולה להוביל יהודי לתחושת חשיבות עצמית ולמחשבה מוטעית שהתעוררות האהבה באה בכוחות עצמו, ולהציב את גדולתו ורוממותו האישית בראש מעייניו.
לתנועה נפשית כזו, יש השלכות שליליות ביותר. גם אם אותה אהבה עוררה אותו ללמוד תורה בחיות, יהודי צריך לזכור שהמטרה בעבודת ה' היא לגרום נחת-רוח לקדוש-ברוך-הוא2. כאשר יהודי רותם את האהבה לטובת חשק בעיסוק לימוד התורה לשם שמים, הוא זוכה לברכה בלתי מוגבלת בלימודו.
אנחנו קובעים
כך דורשת תורת החסידות את הפסוקים הפותחים את פרשתנו: "ויהי מקץ" - כאשר יהודי רואה הגבלות וצמצום של השפעות לימוד התורה וקיום המצוות שלו, עליו לוודא שהמטרה שמוצבת לנגד עיניו בשעה שהוא עובד את ה', היא אחת - לגרום נחת-רוח למלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא.
אחרת, לא רק שגילוי אלוקות בלתי מוגבל בעולם יימנע, אלא שאהבת ה' שלו, המתעוררת בשעת התפילה ולימוד התורה, תֵּחָשֵׁב לדבר חולף ולא בר קיום. ממש כמו חלום - "ופרעה חולם". ירידתו הרוחנית עלולה להמשיך בכך שגם שבע מידותיו הטובות, "שבע פרות יפות"3, "תאכלנה" - יאוכלו ויושחתו על-ידי "פרות רעות"4 - מידות מושחתות ונחותות, עד כדי כך שלא יהיה זכר למידות הטובות - "ולא נודע כי באו אל קרבנה"5.
הכוח בידיים שלנו. וכדי למנוע מצב בו גם להתעוררות הדרגות הנשגבות ביותר יהיו תוצאות שליליות, חס ושלום, צריך לזכור תמיד את המטרה הסופית - לגרום נחת-רוח לקדוש-ברוך-הוא.