שינוי המגמה
המאבק בין יוסף לאחיו מאז הגיעם למצרים על-מנת להביא אוכל לאביהם ולמשפחותיהם בארץ ישראל, עולה מדרגה, שלב אחרי שלב. תחילה יוסף מתנכר אליהם, מקשה עליהם בשאלות ומאשים אותם בריגול. כאשר הם מספרים לו שיש להם אח קטן בארץ כנען, הוא דורש מהם להביא אותו כהוכחה לכך שהם דוברי אמת.
לאחר מכן, יוסף כולא אותם ומשחרר את כולם, למעט שמעון, עד להבאת בנימין. כאשר הם שבים עם בנימין, אחיו של יוסף מאימו - נכמרים רחמיו של יוסף, והוא ממהר אל החדר ופורץ בבכי. אך גם בשלב זה יוסף לא נסחף אל מבול הרגשות האופפים אותו, אלא מיד מתעשת, רוחץ את פניו, יוצא מהחדר, ומורה להכין לאחים סעודת מלכים.
בכי במסתרים
תורת החסידות מסבירה את המשמעות של השיח בין האחים ליוסף, בעבודת ה' של כל יחיד.
הירידה למצרים היא משל לצער של ירידת הנשמה לעולם הזה, המייצג הגבלה ומיצר ומכונה "מצרים"1.
עם ישראל נקרא על שם יוסף, ככתוב בתהילים:2 "נוהג כצאן יוסף". כלומר, הקדוש-ברוך-הוא מנהיג ומוליך את עמו, עם ישראל, ונוהג בו כרועה רחום הדואג לכל כבש בעדר במסירות רבה.
הנשמה האלוקית הקיימת בכל יהודי, מכונה "בנימין". רחל, אימו של בנימין, הסתלקה מן העולם בלידתה אותו, וקראה לו "בן אוני", כלומר, בני שנולד בעת צערי ואוני3. ירידת הנשמה ממקורה בעולמות העליונים לתוך גוף גשמי בעולם חומרי, כרוכה בסבל וצער רב לשכינה, כביכול.
כשם שרחמיו של יוסף על אחיו התעוררו בפגישתם, כך כל יהודי צריך להתבונן במהות הנשמה השוכנת בקרבו - ולעורר עליה רחמים.
וכשם שהבכי גרם ליוסף להיכנס לחדר, כך התעוררות הרחמים באה מעומק חדרי הלב, וכרוכה בבכי שקשור בהתרכזות והתכנסות, ככתוב: "במסתרים תבכה נפשי"4.
לתרגם רגשות למעשים
אך בהתעוררות הרחמים על הנשמה ועל צער השכינה, לא די. מטרת הירידה היא שבסופו של דבר, יהיה תיקון וקידוש של גשמיות העולם וחיבור החומריות עם הרוחניות. דבר זה מתבצע על-ידי לימוד התורה, כפי שירדה להיות מובנת בשכל והיגיון.
זה בדיוק מה שעושה יוסף. לאחר התפרצות הרחמים בנפשו, הוא לא נותן להתעצמות הרגשות לשלוט עליו ולהכתיב את מעשיו. הוא מתאפק ומבקש לאכול לחם. וכידוע, התורה שהיא מזון הנשמה, נמשלה ל'לחם' שהוא מזון הגוף.
נלמד מיוסף לתרגם כל התעוררות רוחנית למעשה בפועל, שכן קיום מצוות ולימוד תורה הם הביטוי הראוי לצימאון להתקרב לאלוקות.