דרשה
לשבת

למה לעלות?

עם שובם מהארץ המובטחת, היו בפי המרגלים בשורות קשות לעם. הם השמיעו נאום שבסופו הייתה מסקנה אחת וברורה - אין טעם לעלות לארץ, ועדיף להישאר במדבר. לפתע, קם אחד מהמרגלים, כלב בן יפונה, עלה אל דוכן הנואמים והכריז בקול גדול - "עלֹה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה!"

בתורת החסידות מוסבר¹, כי מאחורי טענת המרגלים היה היגיון רב. המרגלים רצו להישאר במדבר, כי החיים במדבר כשהַמָּן יורד מן השמים ואין כל עיסוקים גשמיים, נראו להם נוחים וטובים יותר מבחינה רוחנית, ולא רצו לעלות לארץ, שם יהיו טרודים כל העת בצורכי הפרנסה ובעבודת האדמה, ויהיו שקועים בענייני העולם הזה הגשמי.

ונשאלת השאלה:

אם כן, מדוע כלב בן יפונה, וכמוהו יהושע בן נון, היו להוטים כל-כך לעלות לארץ?

דווקא עולם

דבר דומה מצינו גם אצל משה רבינו. כאשר בתום ארבעים שנות הנדודים במדבר, הקדוש-ברוך-הוא מודיע לו שלא ייכנס לארץ, משה מעתיר ומתחנן, וכפי שהוא מתאר בעצמו: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר"², כדי לבטל את רוע הגזירה. והוא הִרבה להתפלל על כך, עד שהקדוש-ברוך-הוא הפציר בו שיפסיק: "שלא יאמרו: הרב כמה קשה, והתלמיד כמה סרבן ומפציר"³. וגם כאן נשאלת אותה שאלה: מדוע משה כל-כך חפַץ להיכנס לארץ ישראל, בשעה שהיה ברור לו שלא יזכה שם לנוחות הרוחנית שהייתה לו במדבר?⁴

מוסבר בתורת הסוד, שכל העולמות, גם הרוחניים, נבראו על-ידי צמצומים רבים מאורו של הקדוש-ברוך-הוא. ודווקא העולם הזה, הגשמי, נברא ישירות מעצמותו ומהותו של הקדוש-ברוך-הוא. לכן, בעבודת ה' הרוחנית ניתן להגיע להשגת אור אלוקי, נעלה מאוד אפילו. ואילו בעבודת ה' בעולם הזה, מגיעים בסופו של דבר אל המאור עצמו - גילוי עצמותו ומהותו של הקדוש-ברוך-הוא.

דווקא מעשה

על בריאת העולם, נאמר⁵: "סוף מעשה במחשבה תחילה". כלומר, בריאת העולם הייתה מתוך הבחינה הנעלית והפנימית ביותר באלוקות, שנמשלה למחשבה אצל האדם, המסמלת את הפנימיות שלו. ו"סוף מעשה במחשבה תחילה", כלומר, דווקא המעשה הגשמי, דבר נחוּת וסוף הדרגות, הוא הממשיך את האור של עצמוּת האלוקות, הדרגה שהיא הראש וההתחלה.

לפי זה יובן, מדוע משה, וכמוהו גם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, רצו כל-כך להיכנס לארץ. בניגוד למרגלים, משה וכלב ויהושע היטיבו להבין שאמנם הארץ היא מקום שבו צריך לבוא במגע עם הגשמיות, אך זהו רצונו של הבורא. ודווקא על-ידי קיום המצוות המעשיות באמצעות דברים גשמיים, ממשיכים אור נעלה ביותר, שאי-אפשר להשיגו במדבר סיני. זהו האור של עצמותו ומהותו יתברך, שיתגלה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

1. 'ליקוטי תורה', פרשת שלח, דף ל"ו, ג', ואילך. ↩

2. דברים, פרק ג', פסוק כ"ג. ↩

3. רש"י לבמדבר, פרק כ', פסוק כ"ו, לפי תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ג, עמוד ב'. ↩

4. ראה גם 'ליקוטי תורה', פרשת שלח, דף ל"ח, ב'. ↩

5. פיוט 'לכה דודי'. ↩