מה פשר הכינוי החדש?
אחרי עיסוק נרחב בפרשת המרגלים, עם כל התופעות שנגזרו ממנה, ממשיכים הלאה. המטרה לא השתנתה. היא הייתה ועודנה ארץ ישראל, ויש להיערך לקראת הכניסה לארץ.
התורה אומרת: "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם". ואם נשים לב לנוסח הפסוק, נראה שהתורה נותנת כאן כינוי חדש לארץ המובטחת. לא "ארץ כנען", או "ארץ אבותיכם"1, אלא - "ארץ מושבותיכם".
ונשאלת השאלה:
מה פשר הכינוי החדש הזה - "ארץ מושבותיכם"?2
ארץ העבודה והעשייה
לפי המוסבר בחסידות, המרגלים לא רצו להיכנס לארץ, מפני שלא רצו את הירידה הרוחנית, לדעתם, מעבודת הקודש הרוחנית הנעלית שלהם במדבר, אל ההתעסקות בענייני העולם הזה הגשמי שמחכה להם בארץ. העבודה וההתעסקות בענייני העולם לא התאימה להם, בעוד החלום והשאיפה שלהם היו לעסוק בתורה כל העת, מבלי צורך לעבוד לפרנסתם - ולעבוד את ה' ברוחניות.
אלא שהכוונה העליונה היא אחרת. הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם כדי שהיהודים יקיימו בו מצוות מעשיות ויתעסקו עם גשמיות העולם. וכפי שנאמר כבר על אדם הראשון: "וַישַלחהו ה' אלוקים מגן-עדן לעבוד את האדמה"3. כיוון שכך, מדגישה התורה מיד אחרי חטא המרגלים - "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם". כל עניין הכניסה לארץ, הוא להתיישב בה ולהתעסק עם ענייני הארץ הגשמית, כדי לברר אותם ולהעלותם לקדושה. לכן הדגש הוא על "מושבותיכם". כלומר, דווקא אתם אלה שמיישבים אותה.
יישוב הארץ
דוגמת עניין זה, מצינו במקום נוסף. בתלמוד4 הובאה דרשתו של רבי אלעזר בשם רבי חנינא, על הפסוק "וכל בנייך לימודי ה'"5 - "אַל תקרי בנייך, אלא בונייך". כלומר, חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שתלמידי-החכמים העוסקים בלימוד תורת ה', הם אלה שבונים את העולם. והסיבה לכך היא, משום שהם לומדים את התורה שמדברת ועוסקת בעניינים גשמיים, ומבררים הלכות הנוגעות לחיי היום-יום המעשיים. לכן הם נחשבים אלה הבונים את הארץ ואת העולם.
המושג "מושבותיכם" הוא גם מלשון ישיבה. בתנוחה של ישיבה, האדם משפיל את עצמו מגובהו כדי לשבת. כך גם בעבודה של בירור והעלאת ניצוצות הקדושה שבגשמיות. תלמידי החכמים, ובני ישראל ככלל, פועלים בארץ את עניין הישיבה. שכן, בעבודתם הם גורמים שהקדוש-ברוך-הוא יורד ממרום, כביכול, לדור כאן למטה בדירה שבני ישראל עושים לו ב"ארץ מושבותיכם", דבר שיגיע לשלימותו בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש6.