מה ענינה של הסיומת?
בסיום פרשת 'ציצית' החותמת את פרשת "שלח", אותה אנו אף אומרים בתפילה בכל יום (בתפילת שחרית ובתפילת ערבית, וכן בקריאת שמע שעל המיטה), התורה אומרת: "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".
ונשאלת השאלה:
מה עניין הסיומת הזו דווקא כאן?
המפרשים מסבירים1, כי בכך הקדוש-ברוך-הוא אומר לבני ישראל, אחרי הציווי על מצוַת ציצית, שעליהם לקיים מצוה זו, כמו גם את שאר מצוותיו, כיוון שהוא זה שהוציא את בני ישראל ממצרים. והסיבה והמטרה שבשבילה ה' הוציא אותם ממצרים, היא כדי שיקיימו את מצוות ה'.
אור התורה
בפנימיות הדברים2, הפסוק מכיל הוראה לאדם בעבודתו בעולם הזה.
בשעה שאדם עוסק בתורה ובתפילה, הוא גורם שתהיה עליו השראת השכינה, ויוצר התאחדות בין נפשו האלוקית לשורשה ומקורה. וכפי שנאמר במשנה3: "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם… ומִנַּיִן אפילו אחד, שנאמר4: בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובֵרכתיך".
ואולם, האדם מכיר את מעמדו ומצבו הרוחני, ככתוב: "יודע צדיק נפש בהמתו"5. כלומר, הוא מודע למצבו מצד נפשו הבהמית הגוררת אותו לענייני העולם, וגורמת לו להיות שקוע בהם. אם כן, הוא עשוי לחשוב לעצמו: האם ראוי שאמשיך על עצמי אור נעלה שכזה, בשעה שאני עדיין נמשך אחרי הבלי העולם ולא פורש מהם? וגם אם בכל זאת אלמד תורה - מדוע שהשכינה תשרה עליי, בעוד שאינני כלי להכיל אותה?
גם רשע יכול
על כך באה התורה ואומרת: "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים":
הקדוש-ברוך-הוא - הוא המוציא והמברר את הטוב מתוך הרע. בדיוק כשם שעשה ביציאת מצרים6, כאשר בירר והוציא את נשמות בני ישראל מתוך קליפת מצרים ואליליהם. ובכוחו של הקדוש-ברוך-הוא גם לברר ולהבדיל בין החלק הרע שבנפשו הבהמית של האדם, המושך אותו להבלי העולם, ובין החלק הטוב שבנפשו שגורם לו לרצות לדבוק בה' ובתורתו (וזאת, כשהאדם עדיין לא עשה מעשים רעים בפועל ממש)7. אך יתֵירה מזו, גם מי שנחשב לרשע גמור, עדיין יכול להמשיך על עצמו קדושה וטוב מלמעלה על-ידי עסקו בתורה8, והם יִשרו בנפשו ויאירו את נשמתו עד שידחקו ויבטלו את הרע לגמרי, והאדם יהפוך לצדיק ויביא את ה"עולם הקטן" שלו, ויחד איתו את העולם כולו, לגאולה אמיתית ושלימה.
רש"י ורבינו בחיי על הפסוק. ↩
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת שלח, דף מ"ח, ב' ואילך. ↩
מסכת אבות, פרק ג', משנה ו'. ↩
שמות, פרק כ', פסוק כ"א. ↩
משלי, פרק י"ב, פסוק י'. ↩
ראה גם 'ליקוטי תורה', פרשת שלח, דף מ"ח ג'. שם, דף מ"ט, ב'. וראה בהערה הבאה. ↩
'תורה אור', פרשת חיי שרה, דף ט"ז, ב'. ↩
אדמו"ר הזקן מוסיף ב'תורה אור' שם: "רק שעליו נאמר: 'ולרשע אמר אלוקים: מה לך לספר חוקיי'". אבל ראה מה שכתב אדמו"ר הזקן, ב'הלכות תלמוד תורה' (שולחן ערוך הרב, חלק יורה דעה), פרק ד', הלכה ג': "לעולם יעסוק אדם בתורה… שהמאור שבה מחזירו למוטב". ↩