מה הפירוש והמשמעות של 'אפאיהם'?
'שירת האזינו' מחולקת לשישה חלקים. החלק הראשון הוא הקדמה. החלק השני מדבר על החסדים שגמל הקדוש-ברוך-הוא עִם ישראל. בחלקים השלישי והרביעי, מתוארים חטאי ישראל והעונשים שיבואו בעקבותיהם. בחלק החמישי מתאר הקדוש-ברוך-הוא את מחשבתו לכלות את ישראל בעבור חטאיהם, ומדוע לבסוף לא עשה זאת.
דבר זה נאמר בפסוק " אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם, אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם".
ונשאלת השאלה: מה פירוש המילה "אפאיהם"? וכיצד פעולה זו יכולה להביא ל"אשביתה מאנוש זכרם"?
שיטת בעלי הדקדוק
באבן-עזרא וברמב"ן הובאה דעת בעלי הדקדוק, שפירוש המילה הוא - אפיצם בכל פאה [פינה]. שיטה נוספת היא, שהמילה היא נוטריקון, ומורכבת משלוש מילים - "אמרתי באפִּי אֵי הֵם"1 או "אף אי הם". כלומר, אשים אותם בפאה מסוימת, כך שיאמרו עליהם גם אֵי הם, לומר שלא יישאר להם שם ושארית בגויים, ולא ייוודע איה מקומם2.
חסד הפיזור
ויש לפרש גם להיפך מבעלי הדקדוק. כלומר, במקום לפרש 'אפאיהם' - אפיצם, אפשר לפרש "אמרתי אפאיהם" - אמרתי לשׂוּמם בפאה [בפינה] אחת. אילו הקדוש-ברוך הוא אכן היה עושה כך, היה מתקיים בנו חס ושלום "אשביתה מאנוש זכרם", כי הגויים בשנאתם את ישראל, היו הורגים את כל היהודים ומשמידים כל זכר לעַם ישראל, חס ושלום, כפי שקרה לעמים רבים שגלו מעל אדמתם3.
חסד עשה עִמנו הקדוש-ברוך-הוא אפילו בשעה שהעניש אותנו. גם בזמנים של עונש וחרון אף, הקדוש-ברוך-הוא שמר עלינו לבל נֹאבד כליל. אילו לא פיזר אותנו בכל הארצות, הרי שבגזירה אחת של מלך רשע, יכול היה עַם ישראל להיכחד, כפי שכמעט קרה בימי אחשוורוש.
אולם כעת כשהתפזרו ישראל בכל הארצות, הרי שבזמן שמלך אנגליה4 החליט להתנכל ליהודים ולגרשם, יכלו לברוח לצרפת. וכשמלך צרפת5 החליט לעשות כן, יכלו לברוח למקום אחר. בזמן שבמקום אחד נגזרה כְליה על היהודים, במקום אחר נשארה להם פלֵיטה, וכך שרד עַם ישראל בגלות.
נמצאנו למדים, שגם בשעות הגלות הקשות ביותר, הקדוש-ברוך-הוא שומר על ישראל עַמו.

