למה דווקא אלעזר?
לאחר מות קורח וכל עדתו, מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא את משה: "אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ, אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי ה' וַיִּקְדָּשׁוּ, וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".
ונשאלת השאלה: מדוע ציווה הקדוש-ברוך-הוא דווקא את אלעזר לעשות מהמחתות ריקועי פחים למזבח, הרי אהרן הוא הכהן הגדול? יתירה מכך, מבחן המחתות הוכיח שדווקא אהרן הוא זה שנבחר על ידי הקדוש-ברוך-הוא להקטיר את הקטורת ולשרת בקודש. ואם כן, לכאורה מן הראוי שהוא זה שיעשה מהמחתות ריקועים למזבח?
בין טמא לטהור
ריקועי הנחושת, שימשו כציפוי למזבח העולה. ולכאורה תמוה, הרי מזבח העולה כבר היה מצופה נחושת, ואם כן, לשם מה צריך לצפות אותו בשכבה נוספת של נחושת?
ההסבר הוא, שקורח ומאתיים וחמישים מקטירי הקטורת, עשו מעשה שלכאורה הוא מבורך וטוב, להקטיר קטורת לכבוד הקדוש-ברוך-הוא. אלא שהכוונה שמאחורי המעשה הייתה שלילית, לעורר מחלוקת על משה ועל אהרן, ולכן בסופו של דבר מתו.
הציפוי למזבח, נועד להדגיש את ההבדל שבין הטמא לטהור. גם המזבח וגם המחתות היו עשויים נחושת, ובשניהם הקריבו והקטירו לה', אך הכוונות של האנשים שעשו זאת - היו הפוכות.
לא להוסיף קלון
המחלוקת אכן הייתה כנגד אהרן, אבל למעשה היא הייתה גם כנגד זרעו שעתיד להמשיך את דרכו בכהונה הגדולה. אילו הקדוש-ברוך-הוא היה מטיל את המשימה לעשות את ריקועי הפחים מהמחתות על אהרן, היה זה עשוי להראות כאילו כל הכוונה היא להוסיף עוד קלון על קורח ועל עדתו. לכן ציווה הקדוש-ברוך-הוא את הציווי הזה דווקא למי שמצד אחד המחלוקת לא הייתה ישירות נגדו, אך מצד שני עתיד להיות ממשיך דרכו של אהרן.