יש קדושה במחתות?
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ, אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי ה' וַיִּקְדָּשׁוּ, וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". אחרי חטא קורח ועדתו, מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא את אלעזר הכהן לעשות מהמחתות ציפוי ריקועי פחים למזבח העולה. וזאת בנימוק של "כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי ה' וַיִּקְדָּשׁוּ, וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".
ונשאלת השאלה: וכי איזו קדושה יש במחתות שבהן עלתה "אש זרה" על גבי המזבח, דבר שהביא למותם של מאתיים וחמישים איש מבני ישראל?
אות לדורות הבאים
אכן, יש לפרש כאן 'קדושה', לא במובן של דבר קדוש ונשגב, אלא 'קדושה' מלשון הקדשה והזמנה. כלומר, המחתות שזימנו קורח ועדתו כדי להקטיר בהן את קטורתם.
הסבר נוסף הוא, שהמחתות היו 'קדושות' בעיני קורח ועדתו, אך בוודאי שלא הייתה בהן קדושה אמיתית. ההיפך הוא הנכון.
כך או כך, עשיית ציפוי למזבח מהמחתות, נועדה להיות לאות לישראל לדורות הבאים, כדי שיזכרו את חטא קורח ועדתו.
נחושת על גבי נחושת
העלאת קטורת היא דבר קדוש ומבורך, אך הדבר תלוי בכוונתו של המקטיר. כאשר ההקטרה היא בכוונה לקיים את רצון ה', הדבר מבורך. אך כאשר העלאת הקטורת נעשית לשם מחלוקת על ה' ועל נביאו, זה חטא חמור.
לכן, בעקבות מחלוקת קורח, נוספו על מזבח הנחושת ריקועי נחושת נוספים, כדי לשמש מוסר-השכל לבני ישראל. ייתכן ששני בני אדם יעשו את אותה פעולה בדיוק, אך התוצאות יהיו הפוכות. הנחושת היא אותה נחושת, אבל התוצאות היו הפוכות לגמרי. שכן, הכל תלוי בכוונה.