דרשה
לשבת

מה פשר הדמיון?

מעמד הברכות שבירך משה את בני ישראל לפני מותו בפרשתנו, מזכיר את מעמד הברכות בו בירך יעקב את בניו לפני מותו. אלא שישנו שוני מהותי בין ברכותיו של משה לברכותיו של יעקב. יעקב בירך את שנים-עשר בניו כפי טבעם, פועלם ותכונותיהם. לעומת זאת, משה עומד לפני צאצאיהם של שנים-עשר השבטים, ומברך אותם כפי נחלתם ומעלתם כשבטים.

יוצאת-דופן משאר הברכות, היא ברכתו של יוסף. בכל הברכות ניכר השוני בין ברכותיו של יעקב לבין ברכותיו של משה, ואילו בברכות שנתברך יוסף, יש מוטיבים חוזרים בין ברכות שני המברכים. יעקב אמר: "בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת"¹, ובדומה לכך אמר משה: "מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת"². שניהם הזכירו: "גִּבְעוֹת עולם"³, ושניהם בירכו: "תָּבוֹאתָה לראש יוסף, ולקדקוד נְזִיר אֶחָיו"⁴.

ונשאלת השאלה:

מה עומד מאחורי הדמיון בין שתי הברכות?

במה אברכך?

להבהרת הדברים, נשים לב כי משה פותח את ברכתו של יוסף, במילים: "מבורכת ה' ארצו". לשון הברכה קשה, הרי ברכות משה מדברות על מה שעתיד לבוא, ולכאורה היה נכון יותר לומר "תבורך מה' ארצו". אם כן, מדוע נאמרה הברכה בלשון עבר?

יוסף היה בנו האהוב של יעקב. יעקב האריך רבות בברכתו של יוסף, וכמעט שלא השאיר פתח למשה במה להוסיף ולברכו. זהו שאמר משה: "מבורכת ה' ארצו". ארצו של יוסף כבר מבורכת מעל ומעבר מברכותיו של יעקב.

ארצו של יוסף, התברכה במטר השמים - "ממגד שמים מטל, ומתהום רובצת תחת". ארצו התברכה גם בהשפעה טובה של הכוכבים והמזלות - "וּמִמֶּגֶד תבואות שָׁמֶשׁ, וממגד גֶּרֶשׁ יְרָחִים"⁵. גם טבע הארץ עצמה, כבר התברך על ידי יעקב - "ומראש הַרְרֵי קדם, וממגד גִבעות עולם"⁶. ובנוסף לכך, התברכה נחלתו של יוסף גם בכך שהיא גובלת בים, ויכולה להתמלא בסחורות ובכל טוב - "וממגד ארץ ומלואה"⁷.

שפע ללא כיליון

כל שנותר למשה לברך את יוסף כתוספת לברכותיו של יעקב, הוא: "וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה, תָּבוֹאתָה לראש יוסף ולקדקוד נְזִיר אחיו"⁸. כלומר, שהרצון האלוקי ששכן בסנה, והמשיך להבעיר אותו מבלי שהסנה אוּכָּל ונשרף⁹, אותו רצון יבוא גם על ארצו של יוסף, שהטוב והשפע שבהם כבר התברכה, יתמידו ולא יבואו לידי הפסד וכיליון, חס ושלום¹⁰.

1. בראשית, פרק מ”ט, פסוק כ”ה. ↩

2. דברים, פרק ל”ג, פסוק י”ג. ↩

3. בראשית, פרק מ”ט, פסוק כ”ו. דברים, פרק ל”ג, פסוק ט”ו. ↩

4. בראשית, פרק מ”ט, פסוק כ”ו. דברים, פרק ל”ג, פסוק ט”ז. ↩

5. דברים, פרק ל”ג, פסוק י”ד. ↩

6. שם, פסוק ט”ו. ↩

7. שם, פסוק ט”ז. ↩

8. שם, שם. ↩

9. ראה שמות, פרק ג', פסוק ב': "וַיֵּרָא מלאך ה' אליו בְּלַבַּת אש מתוך הסנה, וַיַּרְא והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אֻכָּל". ↩

10. ראה ‘מורה נבוכים’, חלק ראשון, פרק כ”ה, שם ביאר כי משמעות הביטוי “שוכן”, היא התמדת החונה במקום מסוים. ↩