דרשה
לשבת

מדוע נשכח שמעון?

אחת השאלות שמעלים המפרשים בפרשת 'וזאת הברכה', היא מדוע נעדר שבט שמעון מן הברכות? כל שבט ושבט קיבל את ברכתו ממשה רבנו, ואילו שבט שמעון כאילו נשכח ולא זכה לברכה. מדוע?

משל הלויים מהמלך

וכך פירש רש"י¹: שמעון לא זכה לברכה של משה רבנו כמו כל שאר השבטים, בגלל עוון בעל-פעור בו חטא נשיא שבט שמעון זִמְרִי בֶּן סָלוּא, וכן רבים מבני שמעון. את תוצאות החטא, ניתן לראות במִפקדי האוכלוסין שהתקיימו במדבר. במניין הראשון בספר 'במדבר', מנה שבט שמעון 59,300 אנשים. ואילו במניין השני, נימנו 22,200 בני שמעון. 37,100 איש מבני שמעון, מתו בעוון בעל-פעור וביתר חטאי המדבר.

במדרש ספרי² מצינו הרחבה לגבי חטאם של בני שמעון: "…שמעון ולוי בכוס אחד שתו, משל לשניים שלָוו מן המלך. אחד פרע למלך, וחזר והִלווה את המלך. ואחד לא דַּיוֹ שלא פרע, אלא חזר ולָווה. כך שמעון ולוי: שניהם לוו בשכם, כעניין שנאמר: 'וַיקחו… שמעון ולוי אֲחֵי דינה איש חרבו… וַיהרגו כל זכר'. לוי פרע מה שלווה במדבר, שנאמר: 'וַיעמוד משה בשער המחנה וַיֹּאמֶר מי לה' אֵלָי, וַיֵּאָסְפוּ אליו כל בני לוי'. וחזר והלווה את המקום [ה'] בשיטים, שנאמר: 'פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, השיב את חֲמָתִי מעל בני ישראל בְּקַנְאוֹ את קנאתי בתוכם'… שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולווה, שנאמר: ' וְשֵׁם איש ישראל הַמֻּכֶּה אשר הוכה את הַמִּדְיָנִית, זמרי בן סלוא, נשיא בית אב לשמעוני'".

כמו ראובן ויהודה

הרמב"ן³ מקשה על פירושו של רש"י: הרי בעוון בעל-פעור לא חטאו רק בני שבט שמעון, אלא מכל שבטי ישראל. יתירה מכך, הרי החוטאים בבעל-פעור מתו במגיפה, ואילו הנשארים לא חטאו, אם כן, למה שהנשארים שלא חטאו לא יזכו לברכה? לאמיתו של דבר, בני שבט שמעון אכן קיבלו ברכה ממשה, כך שאין כאן שאלה מלכתחילה. הכיצד? בברכתו של משה ליהודה, נאמר: "וזאת ליהודה, וַיֹּאמַר: שְׁמַע ה' קול יהודה ואל עַמו תביאנו, ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה". תחילת הברכה מתייחסת לפסוק הקודם, בו נתברך ראובן: "יחי ראובן ואַל ימוֹת". ראובן וגד הלכו חלוצים לפני בני ישראל למלחמה, ולכן בירך משה את ראובן, שבני שבטו היוצאים למלחמה, יחיו ולא ימותו. לאחר שבני גד ובני ראובן שבו לנחלתם שבעבר הירדן, נשאר שבט יהודה בראש הלוחמים לכיבוש הארץ, כמו שנאמר⁴: "וַיהי אחרי מות יהושע, וַישאלו בני ישראל… מי יעלה… בַּתחילה, להילחם בו, וַיֹּאמֶר ה': יהודה יעלה". לכן נתברך גם יהודה בברכת חיים, כמו ראובן. וזו משמעות האמירה "וזאת ליהודה" - ברכה זו של חיים, למרות הלחימה שניתנה לראובן, תהיה גם ליהודה. ואת המילים "שְׁמַע ה'", יש לפרש כמכוונות כלפי שבט שמעון, עליו אמרה אִמו לאה בלידתו: "כי שָׁמַע ה' כי שנואה אנֹכי, וַיתן לי גם את זה"⁵. משה רבנו אמר ששבט שמעון ינחל ויכבוש את הארץ עם שבט יהודה, ויהיה זה סימן טוב ליהודה ש"שָׁמַע ה'" המורה על שמעון, יהיה דָבֵק עימו, וה' ישמע בקולו כמו ששמע בקול לאה. וזהו פירוש הברכה: "שְׁמַע ה'", כלומר - שמעון שהוא "שָׁמַע ה'", יהיה בקול יהודה. "ואל עַמו" - של יהודה, "תביאנו" - את שמעון. כלומר, שבט שמעון ינחל עם שבט יהודה. "ידיו" - של יהודה, "רב לו" - יספיקו לו במלחמה עם אויביו ולא יצטרך לסיוע מאחרים, ועם זאת שמעון יהיה לו לעזר במלחמתו - "ועֵזר מצריו תהיה".

1. דברים, פרק ל”ג, פסוק ז’, בדיבור-המתחיל “ועזר מצריו תהיה”. ↩

2. דברים, פרק ל”ג, פסוק ח’. ↩

3. פרק ל”ג, פסוק ו’, בדיבור-המתחיל “יחי ראובן”. ↩

4. שופטים, פרק א’, פסוקים א’ - ב’. ↩

5. בראשית, פרק כ”ט, פסוק ל”ג. ↩