דרשה
לשבת

בלי עין הרע

בלעם משקיף על מחנה ישראל, ומתפעל כל כך ממספרם העצום. בגודל פליאתו הוא קורא לכל מי שירצה, לבוא ולנסות למדוד את מספרו של העם היהודי, שעצום ורב הוא כחול הים. בְּתָאֲרוֹ זאת, בלעם משתמש בביטוי "ומספר את רובע ישראל". מהו אותו "רובע ישראל" שלא ניתן למנותו?

מסבירים המפרשים¹, שבלעם ראה את בני ישראל מחולקים לארבעה מחנות, ועל כך הוא אמר שאפילו רבע מהמחנות (כלומר מחנה אחד מבין הארבעה) לא ניתן למנות, ובוודאי שלא את מחנה ישראל כולו.

מחשבה, דיבור ומעשה

בחסידות מוסבר, שישנן ארבע דרגות בכללות בהארת האור האלוקי, הנמשלות לארבע דרגות בנפש האדם (מכיוון שמהגוף הגשמי ניתן ללמוד על הדרגות שישנן באור האלוקי כפי שכתוב: "ומבשרי אחזה א-לוה"²): רצון, מחשבה, דיבור ומעשה.

המחשבה, היא הדרגה הנעלית מבין השתיים שתחתיה, כיוון ששָׁם האדם עוסק עוד בדבר רוחני - בשכל. לאחריה מגיעה דרגת הדיבור, שהיא דרגה בה המחשבה מתחילה כבר לקבל צורה גשמית על ידי ביטויָה באותיות הדיבור הגשמי. ובסוף, ישנה הדרגה האחרונה והיא דרגת המעשה, בה פעולותיו של האדם הן כבר גשמיות ממש. על דרך זה גם בעולמות הרוחניים, ישנם שלושה עולמות שהם כנגד שלוש הדרגות הללו, בהם האור האלוקי הולך ומצטמצם מעולם לעולם, עד שמגיע לעולם האחרון, הנקרא עולם העשייה, בו האור האלוקי נעלם ומוסתר לגמרי תחת מעטה עבה של גשמיות העולם.

עצם הנפש

שלוש הדרגות הללו נקראות רק בשם "לבושי הנפש"³, כיוון שהן נחשבות כחיצוניות לעומת האור המאיר בפנימיות הנשמה. הדרגה שאכן נקראת בשם "פנימיות הנפש", היא הרצון. הרצון הוא המקום בו הנפש מבטאת את עצמה בצורה הטהורה ביותר. וכך גם למעלה, דרגת הרצון רומזת על עצמותו ומהותו של הקב"ה, ששם האור האלוקי מאיר בגילוי ממש.

על הדרגה הרביעית הזו בלעם אומר: "ומספר את רובע ישראל", שהמקור והכוח לכך שמספר בני ישראל יהיה באופן שלא ייספר מרוב⁴, הוא מהדרגה הרביעית והנעלית - רצונו של הקב"ה, שהיא עצמותו ומהותו יתברך, ומשם הוא מקורהּ של הברכה המרובה שישנה במספר בני ישראל⁵.

1. רמב"ן, 'דעת זקנים מבעלי התוספות', ופירוש רבי יוסף בכור-שור, על הפסוק. ↩

2. איוב, פרק י"ט, פסוק כ"ו. ↩

3. תניא, ליקוטי אמרים, פרק ד'. ↩

4. בראשית, פרק ל"ב, פסוק י"ג. וראה גם הושע, פרק ב', פסוק א'. ↩

5. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת בלק, דף ס"ז, א'-ב'. וראה שם, דף ס"ט, ג' ואילך. ↩