דרשה
לשבת

למה מתארים את העין?

בלעם פותח את נאומו השלישי בדברי הקדמה ותיאור עצמי מפוצֵץ¹: "נאום בלעם בנו בעור, ונאום הגבר שתום העין. נאום שומע אמרי א-ל, אשר מחזה ש-ד-י יחזה, נופל וגלוי עיניים".

ונשאלת השאלה, לא על בלעם כמובן, אלא על התורה:

הרי אין בתורה דבר מיותר, ומדוע מאריך הכתוב בתיאור בלעם, ובמיוחד בהיותו "שתום עין" - עיוור בעינו האחת?²

דק אבל מום

בתלמוד ישנו דיון לגבי מום שנוצר בבהמה כתוצאה מדוֹק בעינה (קרום דק המכסה על העין³, ובלשון התורה⁴ "דַק"), ונאמר כי "לדידן - הוה מומא, ולדידהו - לאו מומא הוא"⁵. עבורנו זהו מום, ואסור להקריב בהמה כזו על המזבח, ואילו אומות העולם אינם רואים בזה מום המונע הקרבה בבמות שלהם⁶.

תורת החסידות מסבירה⁷, שמאחורי הדיון הזה מסתתר תוכן עמוק:

בני ישראל מאמינים בקדוש-ברוך-הוא באמונה חזקה ואיתנה, שאמיתוּת הימצאו של הבורא היא עבורם דבר מוחלט, כמו דבר שאדם רואה בעיניו. משום כך הם יודעים שהביטול הנדרש מהם בפני הבורא צריך להיות ביטול גמור ומוחלט, ללא כל שמץ של ישות. (בני ישראל הם "מאמינים בני מאמינים"⁸, מפני ששורש נשמותיהם הוא בפנימיוּת האלוקות, ולכן, על-ידי עבודת ה', יכולים בני ישראל להגיע לראייה של האלוקות ב'עין השכל', בבחינת "וכל בני ישראל רואים"⁹. ובשל דרגתם הגבוהה, גם מום דק נחשב אצלם למום, ובפרט מום הפוגע בכוח הראייה, שהרי הקורבן בא לכפר על החטא, ובהמה שיש בה מום בעין לא תוכל לכפר על הפגם שאדם פָגם בעיניו)¹⁰.

אומות העולם, לעומתנו, אינם רואים היטב (ולכן נאמר עליהם¹¹: "עיניים להם ולא יראו"), כי ה'דוק' - חושך חומריות הגוף - מכסה על 'עין השכל' שלהם. וזאת, בגלל ששורש חיוּתם הוא מהקליפות¹², ולפיכך, ה'דוק' שבעין לא נחשב אצלם למום. אין להם היכולת לקבל את אמיתוּת הימצאו של הבורא באופן מוחלט וגמור, כפי שיהודי משיג. לכן, גם ביטולם, נעלה ככל שיהיה, אינו מלא ומוחלט. עד כדי כך, שאפילו נביאם הגדול ביותר של הגויים, בלעם, גם הוא השיג את הבורא רק כ"שתום עין", בראייה חלקית ומצומצמת.

ביטול יהודי

על מעמד מתן-תורה נאמר, שכל ישראל "רואים את הקולות"¹³. באותה שעה היה גילוי של עצם הנשמה של כל ישראל, וראייתם את האלוקות הגיעה לשיא. וכוח זה קיים בכל נשמה של כל אחד מישראל, ומעניק לה את היכולת להשיג את מציאות הבורא בצורה האמיתית והמוחלטת, ולהביא לביטול האדם לאלוקות בצורה העמוקה והפנימית ביותר.

1. במדבר, פרק כ"ד, פסוקים ג'-ד'. ↩

2. ראה תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ה, עמוד א'. ↩

3. ראה פירוש רש"י לויקרא, פרק כ"א, פסוק כ'. ↩

4. ויקרא, פרק כ"א, פסוק כ' (ובפירוש רש"י שם). ↩

5. תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו, עמוד א'. ↩

6. ראה רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ט, הלכה ט"ז. ↩

7. 'תורה אור', הוספות לפרשת כי תשא, דף קי"א, ד'. ↩

8. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ז, עמוד ב'. ↩

9. דברי הימים ב', פרק ז', פסוק ג'. ↩

10. לפי 'תורה אור', הוספות לפרשת כי תשא, דף קי"א, ב'; ד'. ↩

11. תהילים, פרק קט"ו, פסוק ה'. ↩

12. מבחינת 'אחוריים דקדושה'. ראה תניא, ליקוטי אמרים, פרק כ"ב. ↩

13. שמות, פרק כ', פסוק ט"ו. ↩