דרשה
לשבת

פעם שלישית

פעמיים לוקח בלק את בלעם כדי לקלל את עם ישראל, ופעמיים הוא נכשל. פעמיים בלעם מנסה לקלל, באמת, מכל הלב, אבל פשוט לא 'הולך' לו. פעמיים הקב"ה שם את מילותיו בפיו של בלעם, ונהר של ברכות יוצא ממנו. עכשיו הזמן לפעם שלישית. בעוד שבלק בטוח שהפעם יצליח במזימתו, בלעם כבר יודע שאין טעם לנסות שוב: "וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים"¹. הוא נעמד מול מחנה ישראל, הנפרשׂ למולו במלוא הדרו ופארו. בלעם שם לב שבני ישראל מסודרים בסדר מופתי ובצניעות מרובה, כאשר איש אינו מפנה את פתח אוהלו כנגד פתח חברו², והוא נעמד ואומר: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל!". מדוע בלעם משתמש כאן גם בשם "יעקב" וגם בשם "ישראל", ומדוע פעם אחת הוא אומר: "אוהליך", ובשנייה אומר: "משכנותיך"?

מעשה בפועל

בפנימיות העניינים, פסוק זה מרמז על שני שלבים בעבודת התשובה³. בשלב הראשון על האדם לנהוג באופן של "סור מרע ועשה טוב"⁴, הנוגע לקיום המצוות בפועל ממש, הן מצוות עשה והן מצוות לא תעשה. עבודה זו שייכת למדרגת "יעקב", שהוא מלשון עָקֵב, המורה על הנהגה באופן של מעשה בפועל נֶטו, ללא כל רגש רוחני (וכשם שבעקב הגשמי אין מורגשת כל כך חיוּת הגוף⁵). לכן הפסוק קורא לעבודה זו בשם "אוהליך", כיוון שהאור הנמשך מהמצוות על האדם הוא באופן מקיף בלבד, כשם שהאוהל מקיף על האדם הנמצא בתוכו.

כל העוסק בתורה

לאחר שהאדם נהג באופן זה, כעת הוא ממשיך לעבוד בעסק התורה בחיות ובהתלהבות. מכיוון שהנהגה זו קשורה עם השכל שהוא רוחני וגבוה יותר מהמעשה בפועל, היא נקראת בשם "ישראל" שהוא השם החשוב יותר בו נקרא העם היהודי ("ישראל" אותיות: "לי-ראש", ולימוד התורה הוא על-ידי המוחין שבראש, כי בראש מתגלים המוחין [חוכמה, בינה, דעת]). לכן גם הפסוק נוקט כאן בלשון "משכנותיך"⁶, כי עניינו של משכן הוא שהאור שוכן בו באופן פנימי, וגם על-ידי העסק בתורה שעליה נאמר⁷: "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד" [התורה והקב"ה - דבר אחד הם], האלוקות מתלבשת בפנימיוּת באדם הלומד(כמו שנאמר לגבי המשכן⁸: "ושכנתי בתוכם", שהשכינה שרתה בו בפנימיוּת). וכאשר האדם תופס ומשיג בשכלו את התורה (שהיא רצונו וחוכמתו של הקב"ה), הרי שהוא משיג ותופס בשכלו את רצונו וחוכמתו של הקב"ה בעצמו באופן פנימי ונעלה ביותר, וממשיך ומגלה אלוקות בנפשו⁹.

1. במדבר, פרק כ"ד, פסוק א'. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס', עמוד א'. ↩

3. לפי 'ליקוטי תורה', פרשת בלק, דף ע"ד, ג'-ד'. ↩

4. תהילים, פרק ל"ד, פסוק ט"ו. ↩

5. ראה גם אבות דרבי נתן, סוף פרק ל"א. תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף נ"א, עמוד א', ובפירושי התוספות והרא"ש שם (דיבור-המתחיל "רקב הבא מן העקב"). ↩

6. ראה גם ביאור נוסף בפירוש "משכנותיך" (בנוגע ללימוד תורה של תלמידי חכמים לעומת לימוד תורה של בעלי עסקים) ב'ליקוטי תורה', פרשת בלק, דף ע"ד, ד', ודף ע"ה, ב'. ↩

7. זוהר חלק ג', דף ע"ג, עמוד א'. ↩

8. שמות, פרק כ"ה, פסוק ח'. ↩

9. ראה תניא, ליקוטי אמרים, פרק ה'. שם, פרק מ"ז. ↩