דרשה
לשבת

למה נבחרו החזה השוֹק והחֵלב?

במתנות הניתנות לכוהנים מן הבהמה, יש להבדיל בין מתנות הבאות מבהמות חולין, נושא שבו מדובר בספר “דברים”¹, לבין המתנות הניתנות לכוהנים מ’קורבן השלמים’, הם החזה והשוק בהם מדובר בפרשתנו. בהגדרה, החזה והשוק נמסרים תחילה לגבוה, כחלק מ”זבח השלמים”, ולאחר מכן הם מופרשים לכוהנים מ’שולחן גבוה’².

על כך אומרת התורה בפרשתנו: “יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי ה', אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ, אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה', וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה, וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם”

וכאן נדרש ביאור:

מדוע מכל חלקי הזבח, נבחרו דווקא השוק והחזה להימסר לכוהנים? מדוע דווקא החֵלֶב הוא החלק שעולה על גבי המזבח? ומדוע השוק ניתן לכהן ללא הכנה מיוחדת, בעוד שאת החזה והחלב על גביו יש להניף לפני נתינתו לכהן?

אין דבר נעלם מנגד עיניו

ביאור הדברים:

באמונה בקדוש-ברוך-הוא יש שני עקרונות. האחד הוא, שהקדוש-ברוך-הוא יודע ומבין כל פרט ופרט, וכל מחשבה ומחשבה בעולם. והעיקרון השני הוא, שהקדוש-ברוך-הוא משגיח על כל יצור שקיים בעולם, ועל כל מקרה שקורה בעולם.

“חזה” הוא מלשון לחזות ולראות. לכן, החזה מסמל את השגחתו של הקדוש-ברוך-הוא על הכל, ואת העובדה ששום דבר לא נעלם מעיניו. ואילו החֵלֶב מסמל את המחשבות של האדם, גם אלו הכמוסות ביותר. לכן החֵלֶב בא תחילה על גבי החזה, לומר לנו שהקדוש-ברוך-הוא רואה את כל מחשבותינו, גם אלו המכוסות. לאחר מכן, היו מניפים את החלב והחזה לארבע רוחות השמים, כדי לתת ביטוי לאמונה שאין דבר נעלם מעיניו של הקדוש-ברוך-הוא.

“משפיל גאים ומגביה שפלים”

ה’שוק’ רומז להשגחתו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם. כך אומרים חכמינו זיכרונם לברכה³: “אלו טעונות תנופה ואין טעונות הגשה… ואימורי שלמי יחיד וחזה ושוק שלהן… כיצד הוא עושה, נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים, ומניח שתי ידיו למטה, מוליך ומביא מעלה ומוריד”. כלומר, את חזה התרומה יחד על החלב שעל גביו, היה הכהן מניף לארבע רוחות השמים, ואילו את שוק התרומה היה רק “מעלה ומוריד”.

השגחתו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם מקבלת ביטוי בולט ומודגש בכך שהוא יכול להשפיל גאים ולהגביה שפלים, “ברצותו מעלה - וברצותו מוריד”. כך גם את “שוק התרומה” היה המניף ‘מעלה ומוריד’, כרמז לכך שכל הברואים הם ביד ה’.

יהי רצון, שנזכה להשתלם בדעתנו, ולחיות תמיד בהרגשה ובידיעה שהקדוש-ברוך-הוא יודע את כל מעשינו ומחשבותינו - ומשגיח עלינו תמיד.

1. ויקרא, פרק י”ח, פסוק י”ג. והמתנות הן הזרוע, הלחיים והקיבה. ↩

2. כלומר, מידיו של הקדוש-ברוך-הוא. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס”א, עמוד א’. ↩