איך התודה קשורה בחמץ ומצה?
יחודו של ‘קורבן תודה’ הוא שמלבד הקרבת הקורבן מן הבהמה, שדינו ככל קורבן שלמים, המקריב מביא גם שלושה סוגים של “חלות מצות” וסוג אחד של “חלות חמץ”.
בדרשה הקודמת הוסבר, שהצורך להרבות ב’לחמי התודה’ הוא כדי להוסיף בשמחה, ולהגדיל את מספר הסועדים בסעודת ההודיה לה’, בה אוכלים מבשר הקורבן שלא עלה על גבי המזבח - ומ’לחמי התודה’.
ההסבר הזה, אכן עונה על השאלה מדוע היה צריך להביא “חלות תודה” רבות כל-כך, אבל הוא אינו עונה מדוע היו אלה דווקא שלושים חלות מצה ועשר חלות חמץ?
לשים לב לטוב ולחסד
נענה על כך בדרך הדרוש, ותחילה נקדים הקדמה קצרה.
בספר ‘מורה נבוכים’1 מונה הרמב”ם שלוש סיבות מדוע באות על האדם צרות ורעות. הראשונה היא בשל מבנה הגוף. החומר ממנו נבראנו, הוא חומר זמני ומתכלה, ולכן באות עלינו צרות כגון מחלות וכדומה. הסיבה השנייה היא, בגין רעות שבני האדם גורמים זה לזה כגון מלחמות, גניבות וכיוצא באלה. והסיבה השלישית היא, בעקבות דברים שאדם מביא על עצמו, כמו אדם שפוגע בקרוביו ובכך מרחיק אותם ממנו, או אדם שאוכל מאכלים לא בריאים - ובכך גורם לעצמו מחלות.
הרמב”ם קורא להתבונן בשלושת הגורמים הללו, ומתוך כך עונה לאלו הסוברים שעולמנו הוא מקום רע לחיות בו. הרמב”ם קובע, כי בהתחשב בחומר ממנו נבראנו, הקדוש-ברוך-הוא עשה איתנו חסד גדול, וברא אותנו בתכלית השלימות שיכולה להיות למי שנברא מדם, עור ובשר.
גם הרעות שבני האדם גורמים זה לזה, הן בשליטתנו במידה מסוימת, והן נדירות יחסית. אנחנו מזדעזעים ממלחמה שגורמת הרס ואבדות בנפש, אבל ברובו המוחלט של הזמן וברוב המוחלט של המקומות, בני האדם יושבים בשקט ובשלווה, ולא שמים לב לטוב ולחסד האלוקי - ומקבלים אותו כמובן מאליו.
מובן גם, שעל הרעות שאדם מביא על עצמו, הוא איננו יכול להתרעם על הקדוש-ברוך-הוא. מי שהפריז באכילה, לא אמור לכעוס על הבורא על כך שהוא סובל מכאב בטן…
לתת תודה בלב שלם
ומכאן בחזרה ל’שלמי התודה’. בדרך כלל, פירוש המילה “מצה” הוא לחם שלא החמיץ. ואולם “מצה” היא גם מילה נרדפת למריבה, כמו בלשון הכתוב2: “אֹהֵב פֶּשַׁע אֹהֵב מַצָּה”. המילה “חמץ” מתפרשת בדרך כלל גם מלשון עיכוב ומתינות, כמו בלשון חכמינו זיכרונם-לברכה: “אַשְּׁרוּ3 דיין שמחמץ את דינו4” שמשהה את דינו כדי להוציאו לאמיתו.
כאשר באה רעה על האדם, הוא ממהר לבוא בטרוניה כלפי מעלה, ולטעון כנגד הקדוש-ברוך-הוא מדוע הביא עליו את הצרה. לכן ציווה הקדוש-ברוך-הוא להביא את ‘חלות התודה’. שלושים 'חלות המצות’ הן כנגד שלושת סוגי הרעות שעלולות לבוא על האדם.
התורה רומזת לנו, שכאשר באות עלינו הרעות האלו, עלינו לעצור לרגע, “לחמץ”5 את דיננו, ולחשוב האם באמת החיים שלנו רעים כל-כך והקדוש-ברוך-הוא בכלל לא מיטיב איתנו?! אם נעצור לרגע ונחשוב, ניזכר בדבריו של הרמב”ם ועינינו ייפקחו לראות את כל הטוב שהקדוש-ברוך-הוא מרעיף עלינו, ונבין כי האמת היא שעלינו להביא ‘קורבן תודה’ על הטוב, ולא ה’מצה והמריבה’ הם האמת, ונודה לאלוקינו בלבב שלם.