דרשה
לשבת

למה הכהן הגדול צריך כפרה?

מדי יום, היה הכהן הגדול מקריב ‘קורבן מנחה’ אישי כדי לכפר על נפשו, והוא עשה זאת בשתי פעימות - מחצית מכמות הקמח בשיעור של ‘עשירית האיפה’ - בבוקר, ואת המחצית השנייה - בערב.

והדבר דורש ביאור:

מה טיבו של קורבן זה? האם חושדים בכהן הגדול שיחטא ולא יביא קורבן לכפר על נפשו, ולכן עליו להביא ‘קורבן כפרה’ מידי יום ביומו? יתר על כן: גם אדם שנכשל בחטאים לעיתים קרובות, לא יתחייב בכמות גדולה כל-כך של קורבנות. אם כן, מדוע דווקא הכהן הגדול שאמור להיות צדיק קדוש וטהור, נדרש להביא כל-כך הרבה קורבנות לכפר על נפשו?

אין צדיק מושלם

את ההסבר ניתן למצוא בדברי שלמה המלך, בספר קהלת¹: “כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא”. קרוצי-חומר אנחנו, ואף אדם לא יכול להעיד על עצמו שלא חטא מעולם.

דברים אלה של שלמה, יכולים לשמש הסבר מדוע בכלל מוטל על הכהן הגדול להביא קורבנות, שכן גם הוא בשר-ודם, ולא ייתכן שלעולם לא יבוא לידי חטא. אך עדיין לא ברור, מדוע עליו להביא ‘קורבן מנחה’ מדי יום ביומו?

ה’ מצפה לתשובתנו

כך דורשים חכמינו זיכרונם לברכה² לגבי היום השישי למעשה בראשית, בו נברא אדם הראשון: “שתים-עשרה שעות, הוי היום. שעה ראשונה - הוצבר עפרו, שנייה - נעשה גולם, שלישית - נמתחו אבריו, רביעית - נזרקה בו נשמה… תשיעית - נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית - סרח [חטָא ואכל מעץ הדעת], אחת-עשרה - נידון, שתים-עשרה - נִטרד [גורש מגן עדן] והלך לו”.

אומר על כך המהר”ל מפראג³, כי כל פרט שמוזכר כאן, הוא שלב מהותי והכרחי. ומכאן, שגם חטאו של אדם הראשון, היה הכרחי וחלק מהותי מעצם היותו נברא בשר-ודם.

כאשר אדם חוטא, חלילה, הוא עלול לחוש בושה גדולה ולהיות קטן ושפל בעיני עצמו, עד כדי כך שיחשוב: “מי אני שאבוא לפני הקדוש-ברוך-הוא לבקש כפרה על חטאיי?”. גרוע מזה, הוא עלול להגיע לידי ייאוש, ולחשוב שאין לו סיכוי לכפר על חטאיו. אך כאשר אדם מישראל רואה שהכהן הגדול בכבודו ובעצמו, מקריב מדי יום ביומו ‘קורבן מנחה’ מיוחד כדי לכפר על נפשו, הוא מבין שאיש אינו מושלם - וגם הוא, למרות חטאו, הינו רצוי לפני הקדוש-ברוך-הוא המצפה לתשובתו.

לא דורשים מאיתנו שנהיה מושלמים. אילו היינו אמורים להגיע לשלימות, הקדוש-ברוך-הוא לא היה בורא אותנו חסרים, אלא מושלמים כמלאכים. החטא והחיסרון הם חלק הכרחי בקיומנו, ורצון ה’ הוא שלמרות המגבלות שלנו, נעשה כל שביכולתנו כדי לשוב אליו בתשובה שלימה⁴.

1. ויקרא, פרק ז’, פסוק כ’. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל”ח, עמוד ב’. ↩

3. “תפארת ישראל”, פרק ט”ז. ↩

4. יובהר כי בוודאי אין הכוונה להצדיק חטאים ועוונות. עלינו לעבוד את ה’ כראוי, ולא לעבור על רצונו חלילה. בד בבד, עלינו לדעת שגם אם כשלנו ונפלנו, אין זה אומר שאיננו רצויים לפניו, אלא שעלינו להתחזק ולשוב בתשובה. ↩