למה התורה עוסקת בענייני העולם הזה?
בתחילתה של פרשת “בחוקותי”, הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לבני ישראל כי אם יקיימו את התורה ואת מצוותיו, יזכו לגשמים בעִתָּם, לתבואה בשפע ולשלום בארץ. לעומת זאת, אם ישראל יפֵרו את הברית עם הקדוש-ברוך-הוא, יבואו עליהם מגיפות קשות, חרב חורבן וגלות.
כלל קבעו חכמינו זיכרונם לברכה, כי אין “שכר מצוה” בעולם הזה1, והשכר האמיתי איננו בעולם הזה הזמני והחולף, אלא בעולם הבא הנצחי.
אם כן, מדוע ההבטחות על השכר ועל העונש המופיעות בברית שכורת עימנו הקדוש-ברוך-הוא בפרשתנו, עוסקות אך ורק בענייני העולם הזה?
שכר ועונש לכלל האומה
נראה שיש להבדיל בין הפרט והכלל:
בפרשתנו, כורת הקדוש-ברוך-הוא ברית עם כל ישראל ככלל. ואכן, לאדם הפרטי, עיקר השכר והעונש אינו בעולם הזה כי-אם בעולם הבא, אך כאן מדובר בהבטחה כוללת לכלל האומה. אם בני ישראל ילכו בדרכי התורה והמצוות, עם ישראל יצליח במלחמות עם אויביו, הארץ תיתן את יבולה בעין יפה, והעם יזכה לשבת בשלווה בארצו. כל אלו הן הבטחות לכלל ישראל.
בעולם הזה, האדם הפרטי הולך אחר כלל העם. ייתכן שהאדם הפרטי יהיה צדיק, אבל אם כלל-ישראל יתחייב גלות, הוא יִגלה ביחד עם שאר העם, למרות שהוא-עצמו לא חטא, ואת השכר המגיע לו אישית, אותו צדיק יקבל בעולם-הבא. וכך גם להיפך: כאשר בני ישראל ככלל עושים את רצונו של הקב”ה, אפילו הרשעים שבהם נהנים מפירות ההצלחה, והקדוש-ברוך-הוא ייפרע מאותם רשעים בעולם הבא.
התממשות הייעודים כעדות
ב’ספר הכוזרי’, מקשה מלך כוזר על החבר: “והלא ייעודי הדתות האחרות עשירים יותר ומשופעים מייעודיכם?” והחבר עונה לו: “אך כל אלה יעודים לאחר המוות, ובחיים אין דבר מהם, ואין גם דבר אשר יורה עליהם”2.
כלומר, הדתות האחרות מבטיחות למאמיניהם הרים וגבעות שיתממשו אך ורק בעולם הבא. בעולם הזה איש לא ראה דבר מכל ההבטחות האדירות. ואילו ביהדות, הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לנו שכר ועונש שאנו יכולים לראות בעינינו. וכשאנו רואים את התממשות הייעודים הגשמיים, הדבר מהווה עדות לכך שאכן בעולם הבא ממתין לנו שכר רוחני גדול לאין שיעור.
לכן, חסד גדול עשה עימנו הקדוש-ברוך-הוא, שאנו זוכים לראות בעינינו את התגשמות הדברים בפרשתנו ובדברי הנביאים. “ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: ‘וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל’”3. וכן נאמר בנבואת זכריה: “עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם… וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ"4.