דרשה
לשבת

כפילות וסדר תמוה

לאחר פירוט של כל המצוות עליהן נצטוו בני ישראל בהר סיני, הקדוש-ברוך-הוא כורת ברית עִם ישראל. פרשת “בחוקותי” פותחת בהבטחות שהקדוש-ברוך-הוא מבטיח לבני ישראל, שאם ישמרו את מצוותיו, יזכו לתבואה בשפע, שלום בארץ וניצחון על אויביהם.

בפסוקי ההבטחה הללו, יש דגש מיוחד ואריכות רבה בנושא השלום בארץ, עליו יש חזרה לא פחות מארבע פעמים: “וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם”¹, “וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ”², “וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד”³, “וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם”⁴.

ונשאלת השאלה: מה פשר החזרה על תוכן זהה ארבע פעמים זו אחר זו, האם אין כאן כפילות מיותרת?

גם מבנה הפסוקים דורש הסבר. בתחילה מופיעה ההבטחה לגשמים בעִתָּם ושפע גשמי. לאחר מכן, באה ההבטחה על השלום בארץ, ואחר-כך התורה חוזרת לנושא התבואה ושפע המזון - “וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן, וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ”. מה עומד מאחורי סדר זה של הצגת הדברים?

“בחוקותי” - השמיטה והיובל

נראה לפרש, כי המילים “אם בחוקותי תלכו” הפותחות את פרשת “בחוקותי”, מתייחסות למצוות השמיטה והיובל, עליהן מדובר בפרשה הקודמת, פרשת “בהר”. הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לבני ישראל, כי אם ישמרו את השמיטה ואת היובל, הדבר לא יגרום להם להפסדים כלכליים אלא להיפך, בזכות המצוות הללו יזכו לשפע רב.

היה מקום לחשוש, כי בעקבות ‘שנת השמיטה’ ייאלצו ישראל לנדוד ממקום למקום בחיפושים אחרי מזון. לכן מבטיח הקדוש-ברוך-הוא כי להיפך, בעקבות השפע יוכלו ישראל לשבת לבטח בארצם, ולא יצטרכו לנדוד ממקום למקום.

לעיתים, שפע רב עלול לגרום למריבות ולסכסוכים, כמו מריבה בין אחים סביב ירושה גדולה, או מריבה משפחתית סביב זכייה בסכום כסף גדול. לכן מבטיחה התורה “וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ” - “אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יָצֹר את אפרים”⁵, אלא כל אחד יישב בשלווה תחת גפנו ותחת תאנתו.

גם כנגד האויבים מבחוץ, מבטיחה התורה - “וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד”. ואפילו אם תהיה מלחמה, היא תהיה בשטח האויב, ושום חרב “לא תעבור” בארץ ישראל לעולם.

זכות אבות וזכות עצמית

עד כה זכו ישראל לחסדו של הקדוש-ברוך-הוא בזכותם של אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. וכעת אומר הקדוש-ברוך-הוא: “וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם"⁶. אם בני ישראל יקיימו את חוקיו של הקדוש-ברוך-הוא, הם יזכו לחסדו ולבריתו בזכות עצמם, והברכות תהיינה כפולות ומכופלות.

ואז יתקיימו בישראל דברי הפסוק: “וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן” - אם ישראל ישמרו את השמיטה והיובל, הארץ תיתן את יבולה בשנה השישית פי שלוש מאשר בשנה רגילה, כך שבשנה התשיעית, הם יאכלו אוכל “ישן נושן” מלפני שלוש שנים, עד שיוציאו את האוכל הישן, מפני התבואה החדשה שתצמח בשנה התשיעית⁷.

אפשר גם לפרש, שהמילים “וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן” אמורות על הברית שכרת הקדוש-ברוך-הוא עם אברהם יצחק ויעקב, וכעת בני ישראל זוכים לכריתת -ברית אִתָּם בעצמם - “וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ”.

1. ויקרא, פרק כ”ו, פסוק ה’. ↩

2. שם, פסוק ו’. ↩

3. שם, שם. ↩

4. שם, פסוק ז’. ↩

5. ישעיהו, פרק י"א, פסוק י"ג. ↩

6. שם, פסוק ט’. ↩

7. ייתכן שהאברבנאל מדבר על מקרה של ‘שנת יובל’ בה לא עובדים את הארץ שנתיים ברצף, גם בשמיטה וגם ביובל, ולכן רק בשנה התשיעית חוזרים לגדל תבואה חדשה. ↩