סכסוך ישן מתעורר
בפרשת וירא מתוארת, בין השאר, ההתיישבות של אברהם אבינו באזור נחל גרר. שם התורה מספרת כי לאחר לקיחת שרה לבית אבימלך מלך גרר ושחרורה, אבימלך ואברהם כרתו ברית ביניהם ובין צאצאיהם. באותו מעמד, אברהם מוכיח את אבימלך על גזילת הבארות שאברהם חפר באזור, ולאחר מכן הם מקיימים טקס לעדות כי אברהם חפר את הבארות.
בפרשתנו, שנים רבות לאחר האירוע האמור, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. יצחק אבינו נאלץ לעזוב את ארץ פלשתים, לאחר שאבימלך חושש מהתרחבות שלו באזור, ומתיישב בנחל גרר. כעת יצחק חוזר וחופר את הבארות של אברהם, שבינתיים חזרו ונסתמו בידי אנשי אבימלך. פרט לכך, הוא מוודא כי השמות שקרא להן אברהם אביו, יחודשו ויחזרו לחיים. פעולה זו גוררת ריב עם רועי העיר גרר. אירוע שבסופו של דבר גורם לכך שיצחק עוזב את האזור לצמיתות.
התנהלותו של יצחק מעוררת תמיהה: הרי הוא מודע למריבה שהתרחשה בין אביו לאנשי אבימלך ולנפיצוּת של חפירת הבארות, אם כן, למה עם התיישבותו בעיר הוא חוזר ועוסק בנושא, ולמעשה מעורר מחדש את הסכסוך הישן עם תושבי המקום הוותיקים?
מקור נצחי
מים מסמלים חיים. משחר ההיסטוריה, בחרו בני האדם מקומות להתיישב ולחיות בהם בהתאם לקִרבתם למקורות מים. ללא מקור מים קרוב, לא ניתן לקיים חיים.
החיים הגשמיים הם השתקפות של החיים הרוחניים. כשם שכדי לחיות ולהתפתח פיזית יש צורך במקורות מים, כך כדי לחיות ולהתפתח מבחינה רוחנית, ליצוק תוכן לחיים ולחנך דורות על בסיס רעיונות וערכים, נדרש מקור מים רוחני. זהו החידוש שהביא לעולם יצחק אבינו.
בשונה מאברהם, שכל ימיו התמקד במסעות להפצת הבשורה שיש בורא יחיד לעולם, יצחק מכונה "עולה תמימה"1, ובשל קדושתו לא יצא אפילו פעם אחת מגבולות ארץ ישראל, שכן יצחק מסמל התכנסות והתמקדות, עבודה קשה והתעמקות.
חפירת בארות מייצגת נאמנה את הדרך של יצחק בעבודת ה', עם הפניית פוקוס פנימה, תוך הזדככות והתעלות מדרגה רוחנית אחת לדרגה גבוהה יותר.
שילוב של חדש וישן
וכאן מגיעה התפנית בעלילה. כאמור, דרכו של יצחק הייתה שונה משמעותית מזו של אברהם. אברהם מייצג את מידת החסד, ויצחק את מידת הגבורה. ועם זאת, כאשר יצחק מגיע לגרר, הוא לא חופר בארות חדשים אלא מחדש ומחיה את הבארות שחפר אביו אברהם, מתוך הבנה שכדי לפרוץ דרך ולהביא לעולם רעיון חדש ומבט שונה ומרענן, יש צורך במסורת, על מנת להתבסס עליה. מורשת אבות ומקור מים חיים, הם התשתית ונקודת המוצא שעליהם יוכל לבסס את החידושים והתוספות שלו.
נזכור תמיד כי כאשר אנחנו משפיעים ומפיצים מסר משלנו - הוא צריך לינוק מהשורשים האיתנים של מקורות הנצח היהודיים, אותם "מים חיים" של מוּדעות אלוקית מוחלטת. כאשר ניישם את הדרך הזו, אורך החיים של נקודת המבט שחידשנו, יהיה משמעותי בהרבה.
זוהר, חלק ג', דף ל"ז, עמוד א'. בראשית רבה, פרשה ס"ד, פיסקא ג'. ↩